Avot de-Rabí Natán · Capítulo 33

עשרה דורות מנח ועד אברהם וכי מה צורך לבאי עולם בכך אלא ללמד שכל אותן הדורות היו מכעיסין לפניו ולא היה אחד מהם שיהלך בדרכי הקב"ה עד שבא אברהם אבינו והלך בדרכי הקב"ה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי (בראשית כ"ו ה'). תורה אחת אין כתיב כאן אלא תורות הרבה. מנין לו. אלא מלמד שזימן הקב"ה לאברהם אבינו שתי כליותיו כשני חכמים והיו מבינות אותו ויועצות אותו ומלמדות אותו חכמה כל הלילה שנאמר אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי (תהלים ט"ז ז'). ולא עוד אלא שהיה אברהם אבינו עושה צדקה תחלה ואח"כ משפט שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית י"ח י"ט). בזמן ששני בעלי דינין באין לפני אברהם אבינו לדין ואמר אחד על חבירו זה חייב לי מנה היה אברהם אבינו מוציא מנה משלו ונותן לו ואמר להם סדרו דיניכם לפני. וסדרו דינן. כיון שנתחייב אחד לחבירו מנה אמר לזה שבידו המנה תן המנה לחבירך. ואם לאו אמר להם חלקו מה שעליכם והפטרו לשלום. אבל דוד המלך לא עשה כן אלא עושה משפט תחלה ואחר כך צדקה שנאמר ויהי דוד עושה צדקה ומשפט לכל עמו (שמואל ב' ח' ט"ו). בזמן שבעלי דינין באין לדין לפני דוד המלך אמר להם סדרו דיניכם. כיון שנתחייב אחד לחבירו מנה היה מוציא מנה משלו ונותן לו ואם לאו אמר להם חלקו מה שעליכם והפטרו בשלום:

Diez generaciones desde Noé hasta Abraham. ¿Y qué necesidad tienen de ello los que vienen al mundo? Sino para enseñar que todas aquellas generaciones irritaban ante él, y no hubo uno de ellos que caminara por los caminos del Santo, bendito sea, hasta que vino Abraham, nuestro padre, y caminó por los caminos del Santo, bendito sea, como está dicho: «Porque Abraham escuchó mi voz y guardó mi custodia, mis preceptos, mis estatutos y mis enseñanzas (torotai)» (Gn 26:5). «Una enseñanza» (Torá) no está escrito aquí, sino «enseñanzas» (torot), muchas. ¿De dónde las tuvo? Sino que enseña que el Santo, bendito sea, dispuso para Abraham, nuestro padre, sus dos riñones como dos sabios, y le daban entendimiento, le aconsejaban y le enseñaban sabiduría toda la noche, como está dicho: «Bendeciré al Eterno, que me aconsejó; aun en las noches me instruyen mis riñones» (Sal 16:7). Y no solo eso, sino que Abraham, nuestro padre, practicaba primero la justicia (tsedaká) y después el juicio (mishpat), como está dicho: «Porque lo he conocido, para que mande a sus hijos y a su casa después de él, y guarden el camino del Eterno haciendo justicia (tsedaká) y juicio (mishpat)» (ibíd. 18:19). Cuando dos litigantes venían ante Abraham, nuestro padre, a juicio, y uno decía de su compañero: Este me debe una mina, Abraham, nuestro padre, sacaba una mina de lo suyo y se la daba, y les decía: Expongan su causa ante mí. Y exponían su causa. Cuando uno resultaba deudor de su compañero por una mina, decía a aquel que tenía la mina en su mano: Da la mina a tu compañero. Y si no, les decía: Dividan lo que hay entre ustedes y despídanse en paz. Pero el rey David no hizo así, sino que hacía primero el juicio y después la justicia, como está dicho: «Y David hacía justicia (tsedaká) y juicio (mishpat) a todo su pueblo» (2 S 8:15). Cuando litigantes venían a juicio ante el rey David, les decía: Expongan su causa. Cuando uno resultaba deudor de su compañero por una mina, sacaba una mina de lo suyo y se la daba; y si no, les decía: Dividan lo que hay entre ustedes y despídanse en paz.^✦

עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו לפני הקב"ה ובכולן נמצא שלם. אלו הן שנים בלך לך. ב' בשני בניו. ב' בשתי נשיו. אחד עם המלכים. ואחד בין הבתרים. ואחד באור כשדים. ואחד בברית מילה. וכל כך למה כדי כשיבא אברהם אבינו ליטול שכרו שיהיו אומות העולם אומרים יותר מכלנו יותר מכל שוה אברהם ליטול שכרו ועליו הוא אומר לך אכול בשמחה את לחמך ושתה בלב טוב יינך (קהלת ט' ז'): כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ובכולם נמצא שלם. כנגדן עשה הקב"ה נסים לבניו במצרים. כנגדן הביא הקב"ה עשר מכות [על המצרים במצרים]. כנגדן נעשו לישראל עשרה נסים על הים. כנגדן הביא עשר מכות על המצריים בים: מצרים הרעימו עליהם בקולם אף הקב"ה הרעים עליהם קולו שנאמר ירעם מן שמים ה' ועליון יתן קולו (שמואל ב' כ"ב י"ד). מצרים באו עליהם בקשת ובחצים אף הקב"ה בא עליהם בקשת וחצים שנאמר עריה תעור קשתך (חבקוק ג' ט') ואומר וישלח חציו ויפיצם (תהלים י"ח ט"ו). מצרים באו עליהם בחרבות אף הקב"ה בא עליהם בחרבות ורמחים שנאמר וישלח חציו ויפיצם וברקים רב ויהם (שמואל ב' כ"ב ט"ו) ואין ברק אלא חרב שנאמר חרב חרב הוחדה וגם מרוטה [למען טבוח טבח הוחדה] למען היה לה ברק מרטה (יחזקאל כ"א י"ד וט"ו). מצרים נתגאו במגן וצנה ואף הקב"ה עשה כמו כן שנאמר החזק מגן וצנה וקומה לעזרתי (תהלים ל"ה ב'). מצרים באו [עליהם] בחנית אף הקב"ה בא עליהם בחנית שנאמר לנוגה ברק חניתך (חבקוק ג' י"א). מצרים באו באבנים ובקלעים והקב"ה נתגאה עליהם באבני אלגביש שנאמר מנוגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש (תהלים י"ח י"ג): בשעה שעמדו אבותינו על הים אמר להם משה קומו עברו. אמרו [לו] לא נעבור עד שנעשה הים נקבים נקבים. נטל משה מטהו והכה על הים ונעשה נקבים נקבים שנאמר נקבת במטה ראש פרזיו (חבקוק ג' י"ד). אמר להם משה קומו עברו. אמרו לו לא נעבור עד שנעשה הים בקעה לפנינו. [נטל משה את המטה] והכה על הים ונעשה לפניהם בקעה שנאמר בקע הים ויעבירם (תהלים ע"ח י"ג) ונאמר כבהמה בבקעה תרד (ישעיה ס"ג י"ד). אמר להם משה קומו עברו. אמרו [לו] לא נעבור עד שנעשה לפנינו גזרים גזרים. [נטל משה את המטה והכה על הים ונעשה לפניהם גזרים גזרים] שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קל"ו י"ג). אמר להם משה קומו עברו. אמרו [לו] לא נעבור עד שנעשה לפנינו חמר. נטל משה המטה והכה הים ונעשה טיט שנאמר דרכת בים סוסיך חומר מים רבים (חבקוק ג' ט"ו) אמר להם משה קומו עברו. אמרו [לו] לא נעבור עד שנעשה לפנינו מדבר. נטל משה את המטה והכה על הים [ונעשה מדבר] שנאמר ויוליכם בתהומות כמדבר (תהלים ק"ו ט'). אמר להם משה קומו עברו. אמרו [לו] לא נעבור עד שנעשה לפנינו פירורים פירורים נטל משה את המטה והכה על הים [ונעשה פירורים פירורים] שנאמר את פוררת בעזך ים (שם ע"ד י"ג). אמר להם משה קומו עברו. אמרו [לו] לא נעבור עד שנעשה לפנינו סלעים סלעים נטל משה את המטה והכה על הים [ונעשה סלעים סלעים] שנאמר אתה שברת ראשי תנינים על המים (שם שם) [והיכן משברין ראשי תנינים] הוי אומר ראשי תנינים אין משתברין אלא על הסלעים. אמר להם משה קומו עברו. אמרו לו לא נעבור עד שנעשה לנו יבשה נטל משה את המטה והכה על הים [ונעשה יבשה] שנאמר הפך ים ליבשה (שם ס"ו ו') ואומר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים (שמות י"ד כ"ט). אמר להם משה קומו עברו. אמרו [לו] לא נעבור עד שנעשה לפנינו חומות נטל משה את המטה והכה על הים [ונעשה חומות] שנאמר והמים להם חומה מימינם ומשמאלם (שם שם). אמר להם משה קומו עברו. אמרו לו לא נעבור עד שנעשה לפנינו נאדות נטל משה את המטה והכה על הים [ונעשה נאדות] שנאמר נצבו כמו נד נזלים (שם ט"ו ח'). ומים שבין הגזרים ירדה אש וליחכתן שנאמר כקדח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך (ישעיה ס"ד א') והיו הנודות מושכין שמן ודבש לתוך פיהן של תינוקות והן יונקין מהן שנאמר ויניקהו דבש מסלע (דברים ל"ב י"ג). ויש אומרים היה יוצא להם מים חיים מן הים ושותין בתוך הגזרים לפי שמימי הים מלוחים הן שנאמר נוזלים. ואין נוזלים אלא מתוקים שנאמר באר מים חיים ונוזלים מן לבנון (שיר השירים ד' ט"ו) וענני כבוד למעלה מהם שלא ישלוט בהן השמש ועברו ישראל כן כדי שלא יצטערו. רבי אליעזר אומר תהום כפה עליהם מלמעלה ועברו בו ישראל כדי שלא יצטערו. רבי אליעזר ורבי שמעון אומרין מים העליונים והתחתונים היו מנערין את המצריים שנאמר וינער ה' את מצרים בתוך הים (שמות י"ד כ"ז):

Con diez pruebas fue probado Abraham, nuestro padre, ante el Santo, bendito sea, y en todas fue hallado íntegro. Son estas: dos en «Vete» (lej lejá); dos con sus dos hijos; dos con sus dos mujeres; una con los reyes; una entre las mitades; una en Ur de los caldeos; y una en la alianza de la circuncisión. ¿Y todo esto para qué? Para que, cuando Abraham, nuestro padre, venga a tomar su recompensa, las naciones del mundo digan: Más que todos nosotros, más que todos vale Abraham para tomar su recompensa; y de él dice: «Ve, come con alegría tu pan y bebe con buen corazón tu vino» (Ec 9:7). Correspondiendo a las diez pruebas con que fue probado Abraham, nuestro padre, y en todas fue hallado íntegro, el Santo, bendito sea, hizo milagros a sus hijos en Egipto. Correspondiendo a ellas, el Santo, bendito sea, trajo diez plagas [sobre los egipcios en Egipto]. Correspondiendo a ellas se hicieron para Israel diez milagros junto al mar. Correspondiendo a ellas trajo diez plagas sobre los egipcios en el mar. Egipto tronó contra ellos con su voz; también el Santo, bendito sea, tronó contra ellos su voz, como está dicho: «Tronó desde los cielos el Eterno, y el Altísimo dio su voz» (2 S 22:14). Egipto vino contra ellos con arco y con flechas; también el Santo, bendito sea, vino contra ellos con arco y flechas, como está dicho: «Del todo se desnudó tu arco» (Ha 3:9), y dice: «Y envió sus flechas y los dispersó» (Sal 18:15). Egipto vino contra ellos con espadas; también el Santo, bendito sea, vino contra ellos con espadas y lanzas, como está dicho: «Y envió sus flechas y los dispersó, y relámpagos multiplicó y los turbó» (2 S 22:15); y «relámpago» (barak) no es sino espada, como está dicho: «Espada, espada está afilada y también pulida [para degollar con matanza está afilada], para que tenga brillo (barak) está pulida» (Ez 21:14-15). Egipto se jactó con escudo y rodela; también el Santo, bendito sea, hizo lo mismo, como está dicho: «Toma el escudo y la rodela y levántate en mi ayuda» (Sal 35:2). Egipto vino [contra ellos] con lanza; también el Santo, bendito sea, vino contra ellos con lanza, como está dicho: «Al resplandor de tu lanza relampagueante» (Ha 3:11). Egipto vino con piedras y con hondas, y el Santo, bendito sea, se enalteció contra ellos con piedras de granizo (elgavish), como está dicho: «Del resplandor que había ante él pasaron sus nubes, granizo y brasas de fuego» (Sal 18:13). Cuando nuestros padres estuvieron junto al mar, Moisés les dijo: Levántense, pasen. Le dijeron: No pasaremos hasta que el mar se haga orificios, orificios. Tomó Moisés su vara y golpeó el mar, y se hizo orificios, orificios, como está dicho: «Horadaste con el bastón la cabeza de sus caudillos» (Ha 3:14). Moisés les dijo: Levántense, pasen. Le dijeron: No pasaremos hasta que se haga ante nosotros un valle. [Tomó Moisés la vara] y golpeó el mar, y se hizo ante ellos un valle, como está dicho: «Hendió el mar y los hizo pasar» (Sal 78:13), y se dijo: «Como la bestia que desciende al valle» (Is 63:14). Moisés les dijo: Levántense, pasen. Le dijeron: No pasaremos hasta que se hagan ante nosotros tajos, tajos. [Tomó Moisés la vara y golpeó el mar, y se hicieron ante ellos tajos, tajos], como está dicho: «Al que cortó el Mar Rojo en tajos» (Sal 136:13). Moisés les dijo: Levántense, pasen. Le dijeron: No pasaremos hasta que se haga ante nosotros barro. Tomó Moisés la vara y golpeó el mar, y se hizo lodo, como está dicho: «Hollaste el mar con tus caballos, el cieno de muchas aguas» (Ha 3:15). Moisés les dijo: Levántense, pasen. Le dijeron: No pasaremos hasta que se haga ante nosotros un desierto. Tomó Moisés la vara y golpeó el mar [y se hizo desierto], como está dicho: «Los condujo por los abismos como por el desierto» (Sal 106:9). Moisés les dijo: Levántense, pasen. Le dijeron: No pasaremos hasta que se haga ante nosotros migajas, migajas. Tomó Moisés la vara y golpeó el mar [y se hizo migajas, migajas], como está dicho: «Tú desmenuzaste con tu fuerza el mar» (ibíd. 74:13). Moisés les dijo: Levántense, pasen. Le dijeron: No pasaremos hasta que se hagan ante nosotros rocas, rocas. Tomó Moisés la vara y golpeó el mar [y se hicieron rocas, rocas], como está dicho: «Tú quebraste las cabezas de los monstruos sobre las aguas» (ibíd.). [¿Y dónde se quiebran las cabezas de los monstruos?] Debes decir: las cabezas de los monstruos no se quiebran sino sobre las rocas. Moisés les dijo: Levántense, pasen. Le dijeron: No pasaremos hasta que se haga para nosotros tierra seca. Tomó Moisés la vara y golpeó el mar [y se hizo tierra seca], como está dicho: «Convirtió el mar en tierra seca» (ibíd. 66:6), y dice: «Y los hijos de Israel caminaron en seco por en medio del mar» (Ex 14:29). Moisés les dijo: Levántense, pasen. Le dijeron: No pasaremos hasta que se hagan ante nosotros muros. Tomó Moisés la vara y golpeó el mar [y se hicieron muros], como está dicho: «Y las aguas les eran muro a su derecha y a su izquierda» (ibíd.). Moisés les dijo: Levántense, pasen. Le dijeron: No pasaremos hasta que se hagan ante nosotros odres. Tomó Moisés la vara y golpeó el mar [y se hicieron odres], como está dicho: «Se alzaron como un montón los líquidos» (ibíd. 15:8). Y sobre las aguas que estaban entre los tajos descendió fuego y las lamió, como está dicho: «Como fuego que quema ramas, fuego que hace hervir las aguas, para dar a conocer tu nombre a tus adversarios» (Is 64:1). Y los odres manaban aceite y miel en la boca de los niños, y ellos mamaban de ellos, como está dicho: «Y le hizo mamar miel de la peña» (Dt 32:13). Y hay quienes dicen: Salía para ellos agua viva del mar, y bebían dentro de los tajos, porque las aguas del mar son saladas, como está dicho: «líquidos» (nozlim); y «líquidos» no son sino dulces, como está dicho: «Pozo de aguas vivas y líquidos (nozlim) del Líbano» (Ct 4:15). Y nubes de gloria sobre ellos, para que no los dominara el sol; y así pasaron los israelitas, para que no sufrieran. Rabí Eliézer dice: El abismo se cubrió sobre ellos desde arriba, y por él pasaron los israelitas, para que no sufrieran. Rabí Eliézer y Rabí Shimón dicen: Las aguas superiores y las inferiores sacudían a los egipcios, como está dicho: «Y sacudió el Eterno a los egipcios en medio del mar» (Ex 14:27).^✦