Avot de-Rabí Natán · Capítulo 25

בן עזאי אומר כל שדעתו נוחה מפני חכמתו סימן יפה הוא לו ושאין דעתו נוחה מפני חכמתו סימן רע הוא לו. כל שדעתו נוחה מפני יצרו סימן יפה לו. ושאין דעתו נוחה מפני יצרו סימן רע לו. כל שרוח חכמים נוחה הימנו בשעת מיתתו סימן יפה לו. שאין רוח חכמים נוחה הימנו סימן רע לו. כל שפניו זקופות כלפי מעלה סימן יפה לו. וכל שפניו כבושות כלפי מטה סימן רע לו. נתן עיניו בבני אדם סימן יפה לו. נתן עיניו בכותל סימן רע לו. כל שפניו מצהיבות סימן יפה לו. כל שפניו משחירות סימן רע לו: בשעת פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי היה מגביה קולו ובוכה. אמרו לו תלמידיו רבי עמוד הגבוה נר העולם פטיש החזק מפני מה אתה בוכה. אמר להם וכי פני מלך בשר ודם אני הולך להקביל שאם יכעוס עלי אין כעסו אלא בעולם הזה ואם יאסרני אין איסורו אלא בעולם הזה ואם ימיתני אין מיתתו אלא בעולם הזה. ולא עוד שאני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון. הא איני הולך להקביל אלא פני מלך מלכי המלכים הקב"ה שאם יכעוס עלי כעסו בעולם הזה ובעולם הבא שאיני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון ועוד שיש לי שתי דרכים אחת לגן עדן ואחת לגיהנם ואיני יודע אם יכריעני לגיהנם או אם יכניסני לגן עדן ועליו הכתוב אומר לפניו יכרעו כל יורדי עפר וגו' (תהלים כ"ב ל'): במשה הוא אומר ויגוע וימת ויאסף אל עמיו ואומר והסירותי את כפי (שמות ל"ג כ') ואומר ויפרוש אותה לפני והנה כתובה פנים ואחור (יחזקאל ב' י'). פנים בעולם הזה ואחור לעוה"ב דבר אחר פנים יסורין של צדיקים בעולם הזה ושלוותן של רשעים בעוה"ז. ואחור מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא ופורענותן של רשעים בגיהנם. וכתוב אליה קינים והגה והי (שם ב' י'). קינים זו פורענותן של רשעים בעוה"ז שנאמר קינה היא וקננוה בנות הגוים תקוננה אותה (שם ל"ב ט"ז). והגה זה מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא שנאמר עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור (תהלים צ"ב ד'). והי זה פורענותן של רשעים לעולם הבא שנאמר הווה על הווה תבא ושמועה על שמועה תהיה (יחזקאל ז' כ"ו): הוא היה אומר פנו הבית מפני הטומאה והכינו כסא לחזקיה מלך יהודה:

Ben Azái dice: Aquel cuyo ánimo está tranquilo a causa de su sabiduría, buena señal es para él; y aquel cuyo ánimo no está tranquilo a causa de su sabiduría, mala señal es para él. Aquel cuyo ánimo está tranquilo a causa de su instinto, buena señal es para él; y aquel cuyo ánimo no está tranquilo a causa de su instinto, mala señal es para él. Aquel de quien el espíritu de los sabios está complacido en la hora de su muerte, buena señal es para él; [aquel] de quien el espíritu de los sabios no está complacido, mala señal es para él. Aquel cuyo rostro está erguido hacia arriba, buena señal es para él; y aquel cuyo rostro está sometido hacia abajo, mala señal es para él. Puso sus ojos en los hombres, buena señal es para él; puso sus ojos en la pared, mala señal es para él. Aquel cuyo rostro se pone amarillo, buena señal es para él; aquel cuyo rostro se ennegrece, mala señal es para él. En la hora de la partida de Rabán Yojanán ben Zakái, levantaba la voz y lloraba. Le dijeron sus discípulos: «Maestro, columna elevada, lámpara del mundo, martillo poderoso, ¿por qué lloras?». Les dijo: «¿Acaso voy a presentarme ante un rey de carne y hueso, que si se enoja conmigo su enojo es solo en este mundo, y si me encadena su cadena es solo en este mundo, y si me da muerte su muerte es solo en este mundo? Y no solo eso: puedo aplacarlo con palabras y sobornarlo con dinero. Pero ahora voy a presentarme ante el Rey de los reyes de los reyes, el Santo, bendito sea, que si se enoja conmigo su enojo es en este mundo y en el mundo venidero, a quien no puedo aplacar con palabras ni sobornar con dinero. Y además tengo dos caminos delante de mí, uno al Jardín del Edén y otro a la Guehena, y no sé si me inclinará hacia la Guehena o me hará entrar en el Jardín del Edén». Y de él dice la Escritura: «Ante él se postrarán todos los que descienden al polvo, etc.» (Sal 22:30). De Moisés dice: «Y expiró y murió y fue reunido a su pueblo»; y dice: «Y quitaré mi mano» (Ex 33:23); y dice: «Y la extendió delante de mí, y he aquí que estaba escrita por delante y por detrás» (Ez 2:10). «Por delante»: en este mundo; «y por detrás»: en el mundo venidero. Otra interpretación: «por delante»: los sufrimientos de los justos en este mundo y la tranquilidad de los impíos en este mundo; «y por detrás»: el pago del galardón de los justos en el futuro venidero y el castigo de los impíos en la Guehena. Y está escrito: «Endechas, gemido y ay» (Ez 2:10). «Endechas»: este es el castigo de los impíos en este mundo, como está dicho: «Es una endecha y la entonarán; las hijas de las naciones la entonarán» (Ez 32:16). «Gemido» (hegué): este es el pago del galardón de los justos en el futuro venidero, como está dicho: «Con el decacordio y el salterio, con el son (higayón) del arpa» (Sal 92:4). «Y ay» (hi): este es el castigo de los impíos en el mundo venidero, como está dicho: «Desastre sobre desastre vendrá, y rumor sobre rumor habrá» (Ez 7:26). Él solía decir: «Despejen la casa a causa de la impureza y preparen un trono para Ezequías, rey de Judá».^✦

הוא היה אומר מת מתוך היישוב סימן יפה לו. מתוך הטירוף סימן רע לו. מתוך הדבור סימן יפה לו. מתוך השתיקה סימן רע לו. מתוך דברי תורה סימן יפה לו. מתוך דבר סחורה סימן רע לו. מתוך דבר מצוה סימן יפה לו. מתוך דבר בטילה סימן רע לו. מתוך שמחה סימן יפה לו. מתוך עצבות סימן רע לו. מתוך השחוק סימן יפה לו. מתוך בכיה סימן רע לו. מת בערב שבת סימן יפה לו. במוצאי שבת סימן רע לו. מת בערב יום הכפורים סימן רע לו. במוצאי יום הכפורים סימן יפה לו:

Él solía decir: Morir en medio del sosiego, buena señal es para él; en medio del delirio, mala señal es para él. En medio del habla, buena señal; en medio del silencio, mala señal. En medio de palabras de Torá, buena señal; en medio de asuntos de comercio, mala señal. En medio de un asunto de precepto, buena señal; en medio de un asunto ocioso, mala señal. En medio de la alegría, buena señal; en medio de la tristeza, mala señal. En medio de la risa, buena señal; en medio del llanto, mala señal. Morir en la víspera del sábado, buena señal; a la salida del sábado, mala señal. Morir en la víspera del Día del Perdón, mala señal; a la salida del Día del Perdón, buena señal.

כשחלה רבי אליעזר אמרו אותו היום ערב שבת היה ונכנס רבי עקיבא וחביריו לבקרו והיה ישן בתוך חדרו והוא יושב בקינוף והם יושבין בטרקלין שלו. נכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפילין שלו ולא הניחו והיה בוכה. ויצא הורקנוס ואמר לחכמים רבותי דומה לי שנטרפה דעתו של אבא. אמר לו בני לא דעתי נטרפה אבל דעתך נטרפה שהנחת הדלקת הנר שנתחייבת עליה מיתה לשמים והיית מתעסק בתפילין שאין אתה מתחייב עליהן אלא משום שבות. כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו נכנסו וישבו לפניו ברחוק ד' אמות. אמרו לו רבי כסת עגולה והכידור והאימום והקמיע ותפילין שנקרעו מהו מקבלין טומאה. אמר להם מקבלין טומאה והטבילו אותן כמו שהן והזהרו בהן שהן הלכות גדולות שנאמרו למשה בסיני. והיו שואלין לו בטהרות בטומאות במקוואות. אמרו לו רבי מה הוא זה. אמר להם טמא. מה הוא זה. אמר להם טהור. והיה משיב על טמא טמא ועל טהור טהור. אחר כך אמר רבי אליעזר לחכמים תמה אני על תלמידי הדור שמא יענשו מיתה לשמים. אמרו לו רבי מפני מה. אמר להם מפני שלא באו ושמשו אותי. ואחר כך אמר לעקיבא בן יוסף. עקיבא מפני מה לא באת לפני ושמשת אותי. אמר לו רבי לא נפניתי. אמר לו תמה אני עליך אם תמות מיתת עצמך. ויש אומרים לא אמר לו כלום אלא כיון שאמר רבי אליעזר לתלמידיו כך מיד נמס דמו בקרבו. אמר לו רבי עקיבא רבי מיתתי במה. אמר לו עקיבא שלך קשה מכולן. נכנס רבי עקיבא וישב לפניו ואמר לו רבי מעתה שנה לי פתח ושנה לו ש' הלכות בבהרת. באותה שעה הגביה רבי אליעזר שתי זרועותיו והניחן על חזה שלו ואמר אוי לי על שתי זרועותי [שהן כשני] ספרי תורות שנפטרין מן העולם. שאם יהיו כל הימים דיו וכל האגמים קולמוסים וכל בני אדם לבלרין אינן יכולין לכתוב כל מה שקריתי ושניתי ומה ששמשתי לחכמים בישיבה. ולא חסרתי מרבותי אלא כאדם שטובל אצבעו בים. ולא חסרתי מתלמידי אלא כדי שיכחול המכחול מן השפופרת. ועוד שאני שונה ג' מאות הלכות במכשפה לא תחיה. ויש אומרים שלשת אלפים הלכות ולא שאלני אדם בם דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף שפעם אחת אמר לי רבי למדני איך נוטעים קישואין ואיך עוקרין אותן. אמרתי דבר אחד נתמלאת כל השדה קישואין. אמר לי רבי למדתני נטיעתן למדני עקירתן. אמרתי דבר אחד נתכנסו כל הקישואין כולם למקום אחד. אמר לו רבי אליעזר בן עזריה רבי מנעל שעל גבי האימום [מהו]. אמר לו טהור. והיה משיב על טמא טמא ועל טהור טהור עד שיצתה נשמתו בטהרה. מיד קרע רבי אליעזר בן עזריה [את] בגדיו ובכה ויצא ואמר לחכמים רבותי באו וראו ברבי אליעזר שטהור הוא לעולם הבא לפי שיצתה נשמתו בטהרה. לאחר שבת בא רבי עקיבא ומצאו באריסרטיא שבא מקסרי ללוד מיד קרע את בגדיו ותלש בשערו והיה דמו שותת ונופל לארץ והיה צועק ובוכה ואומר אללי רבי עליך אללי עליך מרי שהנחת כל הדור יתום. פתח עליו בשורה ואמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו מעות יש לי ואין לי שולחני לרצותן:

Cuando Rabí Eliézer cayó enfermo, dijeron que aquel día era víspera de sábado, y Rabí Akivá y sus compañeros entraron a visitarlo. Él dormía dentro de su cuarto y estaba sentado en su alcoba, y ellos estaban sentados en su salón. Entró Hircano, su hijo, para quitarle las filacterias, y no se lo permitió, y lloraba. Salió Hircano y dijo a los sabios: «Maestros, me parece que la mente de mi padre se ha trastornado». Le dijo [Rabí Eliézer]: «Hijo mío, no se ha trastornado mi mente, sino la tuya, porque dejaste el encendido de la lámpara, por el cual eres culpable de muerte a manos del Cielo, y te ocupas de las filacterias, por las cuales no eres culpable sino por una prohibición rabínica de descanso (shevut)». Cuando los sabios vieron que su mente estaba serena, entraron y se sentaron ante él a una distancia de cuatro codos. Le dijeron: «Maestro, el cojín redondo, el kidur, el imum, el amuleto y las filacterias que se rasgaron, ¿qué son? ¿Reciben impureza?». Les dijo: «Reciben impureza; sumérjanlos tal como están y cuídense de ellos, pues son normas grandes dichas a Moisés en el Sinaí». Y le preguntaban sobre las purezas, las impurezas y los baños rituales. Le dijeron: «Maestro, esto, ¿qué es?». Les dijo: «Impuro». «Y esto, ¿qué es?». Les dijo: «Puro». Y respondía «impuro» a lo impuro y «puro» a lo puro. Después dijo Rabí Eliézer a los sabios: «Me asombro de los discípulos de esta generación: ¿acaso serán castigados con la muerte a manos del Cielo?». Le dijeron: «Maestro, ¿por qué?». Les dijo: «Porque no vinieron a servirme». Y después dijo a Akivá ben Yosef: «Akivá, ¿por qué no viniste ante mí ni me serviste?». Le dijo: «Maestro, no tuve tiempo». Le dijo: «Me asombraría si murieras de tu propia muerte». Y hay quienes dicen que no le dijo nada, sino que en cuanto Rabí Eliézer dijo esto a sus discípulos, de inmediato se le derritió la sangre en su interior. Le dijo Rabí Akivá: «Maestro, mi muerte, ¿cómo será?». Le dijo: «Akivá, la tuya es más dura que todas». Entró Rabí Akivá, se sentó ante él y le dijo: «Maestro, a partir de ahora enséñame». Le abrió [la exposición] y le enseñó cien normas sobre la mancha blanca (baheret). En esa hora levantó Rabí Eliézer sus dos brazos y los puso sobre su pecho y dijo: «¡Ay de mí por mis dos brazos, que son como dos rollos de la Torá que se retiran del mundo! Pues aunque todos los mares fueran tinta, todos los lagos plumas y todos los hombres escribas, no podrían escribir todo lo que leí y enseñé, ni lo que serví a los sabios en la academia. Y no tomé de mis maestros sino como quien moja su dedo en el mar, ni di a mis discípulos sino lo que el pincel de pintar toma del tubo. Y además, yo enseño trescientas normas sobre “no dejarás con vida a la hechicera”. Y hay quienes dicen: tres mil normas; y nadie me preguntó jamás sobre ellas, salvo Akivá ben Yosef, que una vez me dijo: “Maestro, enséñame cómo se plantan los pepinos y cómo se arrancan”. Dije una palabra, y todo el campo se llenó de pepinos. Me dijo: “Maestro, me enseñaste su plantación; enséñame su arrancado”. Dije una palabra, y todos los pepinos se reunieron en un solo lugar». Dijo Rabí Eliézer ben Azariá: «Maestro, el zapato que está sobre la horma, [¿qué es?]». Le dijo: «Puro». Y respondía «impuro» a lo impuro y «puro» a lo puro hasta que salió su alma en pureza. De inmediato rasgó Rabí Eliézer ben Azariá [sus] vestiduras, lloró, salió y dijo a los sabios: «Maestros, vengan y vean a Rabí Eliézer: puro es para el mundo venidero, pues su alma salió en pureza». Después del sábado vino Rabí Akivá y lo halló en Aristertiá, cuando iba de Cesarea a Lod. De inmediato rasgó sus vestiduras y se arrancó el cabello, y su sangre goteaba y caía a la tierra; gritaba, lloraba y decía: «¡Ay, maestro mío, por ti! ¡Ay por ti, mi señor, que dejaste huérfana a toda la generación!». Pronunció sobre él una elegía y dijo: «¡Padre mío, padre mío, carro de Israel y sus jinetes! Tengo monedas y no tengo cambista para ofrecérselas».^✦

בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה [ובורח מן העבירה]: הוא היה אומר אם עשית מצוה אחת ואין אתה דואג (ממנה) מאותה מצוה סוף שהיא גוררת מצות הרבה. העובר עבירה אחת ואינו דואג מאותה עבירה סוף שהיא גוררת עבירות הרבה. שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה: הוא היה אומר הפסק מאליך ויהא שכר להפסקך ואל יפסיקוך אחרים ויהא שכר להפסיקם: הוא היה אומר רד ממקומך שתים ושלש מעלות ושב. טוב שיאמרו לך עלה משיאמרו לך רד שנאמר כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עיניך (משלי כ"ה ז'):

Ben Azái dice: Corre hacia un precepto leve [y huye de la transgresión]. Él solía decir: Si has cumplido un precepto y no te preocupas [por] ese precepto, al final él arrastrará muchos preceptos. El que comete una transgresión y no se preocupa por esa transgresión, al final ella arrastrará muchas transgresiones. Pues el precepto arrastra al precepto y la transgresión arrastra a la transgresión; porque el pago del precepto es un precepto y el pago de la transgresión es una transgresión. Él solía decir: Interrúmpete tú mismo, y habrá recompensa por tu interrupción, y que no te interrumpan otros, y habría recompensa para ellos por interrumpirte. Él solía decir: Baja de tu lugar dos o tres escalones y siéntate. Es mejor que te digan «sube» que no que te digan «baja», como está dicho: «Porque mejor es que se te diga: Sube acá, que no que seas humillado ante el príncipe, a quien han visto tus ojos» (Prov 25:7).^✦

שלשה חייהם אינן חיים אלו הן המצפה לשלחן חבירו. והדר בעלייה. וכל שאשתו מושלת עליו. ויש אומרים שיסורין מושלין בגופו: הוא היה אומר נוח למלוך על כל העולם מלישב ולשנות בפני בני אדם העטופים בסדינין:

Tres personas cuya vida no es vida son estas: el que espera la mesa de su compañero, el que habita en un desván y aquel cuya mujer lo domina. Y hay quienes dicen: también aquel a quien los sufrimientos dominan en el cuerpo. Él solía decir: Es más fácil reinar sobre todo el mundo que sentarse a enseñar delante de hombres envueltos en sábanas.