Zóhar, Prólogo (Hakdamat ha-Zóhar) · Sección 18

פתח רבי שמעון ואמר, כל מאן דחדי באינון מועדיא, ולא יהיב חולקיה לקב"ה, ההוא רע עין שטן שונא אותו וקא מקטרג ליה, וסליק ליה מעלמא, וכמה עקו על עקו מסבב ליה.

Rabí Shimón abrió y dijo: Todo el que se alegra en esas festividades y no da su parte al Santo, bendito sea, ese de mal ojo, Satán lo aborrece y lo acusa, y lo retira del mundo, y le provoca muchas aflicciones sobre aflicciones.^✦

חולקיה דקב"ה, למחדי למסכני כפום מה דיכיל למעבד. בגין דקב"ה ביומייא אלין, אתי למחמי לאינון מאנין תבירין דיליה, ועאל עלייהו, וחמי דלא אית להון למחדי, ובכי עלייהו. סליק לעילא לחרבא עלמא.

La parte del Santo, bendito sea, es alegrar a los pobres según lo que uno pueda hacer. Pues el Santo, bendito sea, en estos días viene a ver esos vasos rotos suyos, y entra a ellos, y ve que no tienen con qué alegrarse, y llora por ellos. Sube arriba a destruir el mundo.

אתאן בני מתיבתא קמיה, ואמרי רבון עלמא רחום וחנון אתקריאת. יתגלגלון רחמך על בנך. אמר לון: וכי עלמא לא עבידת ליה אלא על חס"ד, דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה, ועלמא על דא קיימא. אמרי קמיה מלאכי עלאי, רבון עלמא, הא פלניא דאכיל ורוי, ויכיל למעבד טיבו עם מסכני ולא יהיב לון מידי. אתי ההוא מקטרגא ותבע רשו, ורדף אבתריה דההוא בר נש.

Vienen los hijos de la academia ante él y dicen: Señor del mundo, «compasivo y clemente» te has llamado. Que se vuelvan tus compasiones sobre tu hijo. Les dijo: ¿Acaso el mundo no fue hecho sino sobre bondad (jésed), como está escrito «Dije: el mundo se edificará con bondad» [Sal 89:3], y el mundo sobre esto se sostiene? Dicen ante él los ángeles supremos: Señor del mundo, he aquí fulano que come y se sacia y puede hacer bien a los pobres y no les da nada. Viene aquel acusador y pide permiso, y persigue a ese hombre.

מאן לן בעלמא גדול מאברהם, דעבד טיבו לכל בריין. ביומא דעבד משתייא, מה כתיב, ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק. עבד אברהם משתייא, וקרא לכל רברבי דרא לההיא סעודתא. ותנינן, בכל סעודתא דחדוה, ההוא מקטרגא אזיל וחמי, אי ההוא ב"נ אקדים טיבו למסכני, ומסכני בביתא, ההוא מקטרגא אתפרש מההוא ביתא ולא עאל תמן, ואי לאו, עאל תמן, וחמי ערבוביא דחדוה בלא מסכני, ובלא טיבו דאקדים למסכני, סליק לעילא ומקטרגא עליה.

¿Quién tenemos en el mundo mayor que Abraham, que hizo bien a todas las criaturas? En el día en que hizo un banquete, ¿qué está escrito? «Y creció el niño y fue destetado, y Abraham hizo un gran banquete el día en que fue destetado Isaac» [Gn 21:8]. Abraham hizo un banquete, y llamó a aquella comida a todos los grandes de la generación. Y enseñamos: en toda comida de alegría, aquel acusador va y ve si aquel hombre anticipó su bondad a los pobres, y hay pobres en la casa; aquel acusador se aparta de esa casa y no entra allí; y si no, entra allí, y ve mezcla de alegría sin pobres y sin bondad anticipada a los pobres, sube arriba y acusa contra él.

אברהם, כיון דזמין לרברבי דרא, נחת מקטרגא וקם על פתחא כגוונא דמסכנא, ולא הוה מאן דאשגח ביה. אברהם הוה משמש לאינון מלכין ורברבין. שרה אוניקת בנין לכולהו דלא הוו מהמנין כד איהי אולידת. אלא אמרו אסופי הוא ומן שוקא איתיאו ליה. בגין כך אתיין בנייהו בהדייהו, ונטלת לון שרה ואוניקת לון קמייהו. הה"ד מי מלל [11a] לאברהם הניקה בנים שרה, בנים ודאי. וההוא מקטרגא על פתחא. אמרה צחוק עשה לי אלהים. מיד סליק ההוא מקטרגא קמי קב"ה, ואמר ליה רבון עלמא, את אמרת אברהם אוהבי, עבד סעודתא ולא יהב לך מידי, ולאו למסכני, ולא קריב קדמך אפילו יונה חד. ותו, אמרת שרה דחייכת בה.

Abraham, cuando invitó a los grandes de la generación, descendió el acusador y se puso en la puerta como un pobre, y no hubo quien le prestara atención. Abraham atendía a aquellos reyes y grandes. Sara amamantó a los hijos de todos ellos, que no creían [que había dado a luz] cuando ella dio a luz. Sino que dijeron: es un expósito y de la plaza se lo trajeron. Por eso vinieron sus hijos con ellos, y Sara los tomó y los amamantó ante ellos. Esto es lo que está escrito «¿Quién [11a] habría dicho a Abraham: Sara ha amamantado hijos?» [Gn 21:7], «hijos» ciertamente. Y aquel acusador en la puerta. Ella dijo «Risa me ha hecho Dios» [Gn 21:6]. De inmediato subió aquel acusador ante el Santo, bendito sea, y le dijo: Señor del mundo, tú dijiste «Abraham, mi amigo»; hizo un banquete y no te dio nada, ni a los pobres, y no ofreció ante ti ni siquiera una paloma. Y además, dijiste que Sara se rió de ello.

אמר ליה קב"ה, מאן בעלמא כאברהם. ולא זז מתמן עד דבלבל כל ההיא חדוה, ופקיד קב"ה למקרב ליצחק קרבנא, ואתגזר על שרה דתמות על צערא דברה כל ההוא צערא גרים דלא יהיב מידי למסכני.

Le dijo el Santo, bendito sea: ¿Quién hay en el mundo como Abraham? Y no se movió de allí hasta que echó a perder toda aquella alegría, y el Santo, bendito sea, ordenó ofrecer a Isaac como sacrificio, y se decretó sobre Sara que muriera por el dolor de su hijo; todo ese dolor causó el que no hubiera dado nada a los pobres.