Zóhar, Prólogo (Hakdamat ha-Zóhar) · Sección 10

אשתטח רבי חייא בארעא ונשק לעפרא, ובכה ואמר, עפרא עפרא, כמה את קשי קדל, כמה את בחציפו, דכל מחמדי עינא יתבלון בך, כל עמודי נהורין דעלמא תיכול ותידוק. כמה את חציפא, בוצינא קדישא דהוה נהיר עלמא שליטא רברבא ממנא דזכותיה מקיים עלמא, אתבלי בך. רבי שמעון נהירו דבוצינא, נהירו דעלמין, אנת בלי בעפרא ואנת קיים ונהג עלמא. אשתומם רגעא חדא, ואמר עפרא עפרא לא תתגאי, דלא יתמסרון בך עמודין דעלמא, דהא רבי שמעון לא אתבלי בך.

Rabí Jiyá se postró en tierra, besó el polvo, lloró y dijo: Polvo, polvo, cuán dura es tu cerviz, cuán insolente eres, que todo lo deseable a los ojos se consume en ti, todas las columnas de luz del mundo devoras y trituras. Cuán insolente eres: la Lámpara Santa que iluminaba el mundo, gran gobernante, jefe cuyo mérito sostenía el mundo, se ha consumido en ti. Rabí Shimón, luz de la lámpara, luz de los mundos, ¡tú te desgastas en el polvo y tú subsistes y conduces el mundo! Se quedó atónito un momento y dijo: Polvo, polvo, no te ensoberbezcas, pues las columnas del mundo no han sido entregadas a ti, ya que Rabí Shimón no se ha consumido en ti.

קם רבי חייא והוה בכי אזל, ורבי יוסי עמיה. מההוא יומא אתעני ארבעין יומין למחמי לרבי שמעון. אמרו ליה לית אנת רשאי למחמי ליה. בכה ואתעני ארבעין יומין אחרינין, אחזיאו ליה בחזווא לרבי שמעון ורבי אלעזר בריה, דהוו לעאן במלה דא דאמר רבי יוסי, והוו כמה אלפין צייתין למלוליה.

Rabí Jiyá se levantó y se fue llorando, y Rabí Yosi con él. Desde ese día ayunó cuarenta días para ver a Rabí Shimón. Le dijeron: No tienes permiso para verlo. Lloró y ayunó otros cuarenta días; le mostraron en visión a Rabí Shimón y a Rabí Elazar su hijo, que se ocupaban de este asunto que dijo Rabí Yosi, y había muchos miles escuchando sus palabras.

אדהכי, חמא כמה גדפין רברבין עלאין, וסליקו עלייהו רבי שמעון ורבי אלעזר בריה וסליקו למתיבתא דרקיעא, וכל אלין גדפין הוו מחכאן להו. חמא דמתהדרן ומתחדשן בזיוון ונהירו יתיר מנהורא דזיוא דשמשא.

Entonces vio muchas alas grandes y supremas, y Rabí Shimón y Rabí Elazar su hijo subieron sobre ellas y ascendieron a la academia del firmamento, y todas esas alas los esperaban. Vio que volvían y se renovaban con un resplandor y una luz mayores que la luz del resplandor del sol.

פתח ר"ש ואמר, ייעול רבי חייא וליחמי, בכמה דזמין קב"ה לחדתא אנפי צדיקייא לזמנא דאתי. זכאה איהו מאן דעאל הכא בלא כסופא וזכאה מאן דקאים בההוא עלמא, כעמודא תקיף בכלא. וחמא דהוה עאל, והוה קם רבי אלעזר ושאר עמודין דיתבין תמן, והוא הוה כסיף, ואשמיט גרמיה, ועאל ויתיב לרגלוי דרבי שמעון.

Rabí Shimón comenzó y dijo: Que entre Rabí Jiyá y vea cuánto está dispuesto el Santo, bendito sea, a renovar el rostro de los justos para el tiempo venidero. Dichoso quien entra aquí sin vergüenza, y dichoso quien está en aquel mundo como columna firme en todo. Y vio que entraba; Rabí Elazar y los demás pilares que estaban sentados allí se pusieron de pie, y él sentía vergüenza, se apartó, entró y se sentó a los pies de Rabí Shimón.

קלא נפק ואמר, מאיך עינך לא תזקוף רישך, ולא תסתכל. מאיך עינוי, וחמא נהורא דהוה נהיר למרחוק. קלא אהדר כמלקדמין, ואמר עלאין טמירין סתימין, פקיחי עינא, אינון דמשטטין בכל עלמא, אסתכלו וחמו. תתאין דמיכין סתימין בחוריכון, אתערו.

Salió una voz y dijo: Baja tus ojos, no levantes la cabeza y no mires. Bajó los ojos y vio una luz que resplandecía a lo lejos. La voz volvió como antes y dijo: Supremos, ocultos, escondidos, de ojos abiertos, los que recorren todo el mundo, miren y vean. Inferiores, que duermen ocultos en sus agujeros, despierten.

מאן מנכון, די חשוכא מהפכן לנהורא, וטעמין מרירא למתקא, עד לא ייתון הכא. מאן מנכון, דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר בשעתא דמלכא פקיד לאילתא, ואתייקר, ואתקרי מלכא מכל מלכין דעלמא. מאן דלא מצפה דא בכל יומא בההוא עלמא, לית ליה חולקא הכא.

¿Quién de ustedes convierte la oscuridad en luz y lo amargo en dulce antes de llegar aquí? ¿Quién de ustedes espera cada día la luz que resplandecerá en la hora en que el Rey ordene a la Cierva, y será exaltado y llamado Rey de todos los reyes del mundo? Quien no espera esto cada día en aquel mundo, no tiene parte aquí.^✦

אדהכי חמא כמה מן חברייא, סחרניה כל אינון עמודין דקיימין. וחמא דסליקו לון למתיבתא דרקיעא, אלין סלקין, ואלין נחתין, ועילא דכלהו חמא מארי דגדפי דהוה אתי.

Entretanto vio a muchos de los compañeros alrededor de todas esas columnas que estaban en pie. Y vio que los hacían subir a la academia del firmamento: unos subían y otros bajaban, y por encima de todos vio al Señor de las Alas, que venía.

והוא אומי אומאה, דשמע מאחורי פרגודא, דמלכא מפקד בכל יומא ודכיר לאילתא די שכיבת לעפרא, ובעט בעיטין בההוא שעתא בתלת מאה ותשעין רקיעין, וכלהו מרתתין וזעין [4b] קמיה. ואוריד דמעין על דא, ונפלי אינון דמעין רתיחין כאשא לגו ימא רבא, ומאינון דמעין קאים ההוא ממנא דימא, ואתקיים, וקדיש שמיה דמלכא קדישא, וקביל עליה למבלע כל מימוי דבראשית, ויכנוש להו לגויה, בשעתא דיתכנשון כל עממיא על עמא קדישא, וינגבון מיא, ויעברון בנגיבו.

Y este juró un juramento que había oído detrás del velo: que el Rey ordena cada día y recuerda a la Cierva que duerme en el polvo, y en esa hora golpea con golpes en trescientos noventa firmamentos, y todos tiemblan y se estremecen [4b] ante él. Y derramó lágrimas por esto, y esas lágrimas cayeron, ardientes como fuego, en el gran mar, y de esas lágrimas se levanta el encargado del mar y subsiste, y santifica el nombre del Rey santo, y asume sobre sí tragar todas las aguas de Bereshit y reunirlas en su interior, en la hora en que se reúnan todas las naciones contra el pueblo santo; entonces las aguas se secarán y ellos pasarán por el lecho seco.^✦

אדהכי, שמע קלא דאמר, פנון אתר פנון אתר, דהא מלכא משיחא אתי למתיבתא דרבי שמעון, בגין דכל צדיקייא דתמן רישי מתיבתא. ואינון מתיבתי דתמן רשימין אינון. וכל אינון חברין די בכל מתיבתא, סלקי ממתיבתא דהכא למתיבתא דרקיעא. ומשיח אתי בכל אינון מתיבתי, וחתים אורייתא מפומייהו דרבנן. ובההיא שעתא אתי משיח מתעטר מן רישי מתיבתי בעטרין עילאין.

Entretanto oyó una voz que decía: Despejen el lugar, despejen el lugar, pues el rey Mesías viene a la academia de Rabí Shimón, porque todos los justos que están allí son jefes de academia. Y esas academias de allí son [las] señaladas. Y todos esos compañeros que hay en cada academia suben de la academia de aquí a la academia del firmamento. Y el Mesías viene a todas esas academias y sella la Torá con la boca de los rabinos. Y en esa hora el Mesías viene coronado por los jefes de las academias con coronas supremas.

בההוא שעתא, קמו כל אינון חברייא, וקם ר' שמעון, והוה סליק נהוריה עד רום רקיע, אמר ליה רבי זכאה אנת, דאורייתך סלקא בתלת מאה ושבעין נהורין וכל נהורא ונהורא אתפרשת לשית מאה ותליסר טעמין סלקין ואסתחיין בנהרי אפרסמונא דכיא. וקב"ה איהו חתים אורייתא ממתיבתך, וממתיבתא דחזקיה מלך יהודה, ומגו מתיבתא דאחיה השילוני.

En esa hora se levantaron todos esos compañeros, y se levantó Rabí Shimón, y su luz subía hasta lo alto del firmamento. [El Mesías] le dijo: Maestro, dichoso eres, pues tu Torá asciende en trescientas setenta luces, y cada luz se divide en seiscientos trece sentidos que suben y se bañan en los ríos de bálsamo puro. Y el Santo, bendito sea, sella la Torá desde tu academia, y desde la academia de Ezequías, rey de Judá, y desde la academia de Ajiá el silonita.^✦

ואנא לא אתינא למחתם ממתיבתך, אלא מארי דגדפין אתי הכא, דהא ידענא דלא ייעול גו מתיבתי אחריתי, אלא במתיבתך. בההיא שעתא סח ליה ר' שמעון, ההוא אומאה דאומי מארי דגדפין. כדין אזדעזע משיח וארים קליה, ואזדעזעו רקיעין, ואזדעזע ימא רבא, ואזדעזע לויתן, וחשיב עלמא לאתהפכא, אדהכי חמא לר' חייא לרגלוי דרבי שמעון. אמר, מאן יהיב הכא בר נש לביש מדא דההוא עלמא. אמר רבי שמעון דא איהו רבי חייא, נהירו דבוצינא דאורייתא. אמר ליה, יתכנש הוא ובנוי, וליהוון ממתיבתא דילך. אמר רבי שמעון זמנא יתייהב ליה. יהבו ליה זמנא.

Y yo no he venido a sellar desde tu academia, sino que el Señor de las Alas viene aquí, pues sé que no entrará en otra academia sino en la tuya. En esa hora Rabí Shimón le relató el juramento que había jurado el Señor de las Alas. Entonces el Mesías se estremeció y alzó su voz; los firmamentos se estremecieron, el gran mar se estremeció, el Leviatán se estremeció, y el mundo estuvo a punto de volcarse. Entretanto vio a Rabí Jiyá a los pies de Rabí Shimón. Dijo: ¿Quién ha traído aquí a un hombre vestido con la ropa de aquel mundo? Dijo Rabí Shimón: Este es Rabí Jiyá, luz de la lámpara de la Torá. Le dijo [el Mesías]: Que se reúna él y sus hijos, y que sean de tu academia. Dijo Rabí Shimón: Se le dará un plazo. Le dieron un plazo.

ונפק מתמן מזדעזע, וזלגן עינוי דמעין. אזדעזע רבי חייא, ובכה ואמר, זכאה חולקהון דצדיקייא בההוא עלמא, וזכאה חולקיה דבר יוחאי דזכה לכך. עליה כתיב להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.

Y salió de allí estremecido, y sus ojos derramaban lágrimas. Rabí Jiyá se estremeció, lloró y dijo: Dichosa la suerte de los justos en aquel mundo, y dichosa la suerte de bar Yojái, que mereció esto. De él está escrito: «Para dar en herencia a mis amados lo que existe, y llenaré sus tesoros» [Pr 8:21].