Zóhar, Bereshit · Sección 9

ויאמר אלקים יהי מארת וגו', מארת חסר, דאתברי אסכרה לרביי. דבתר דאתגניז נהירו אור קדמאה, אתברי קליפה למוחא, וההיא קליפה אתפשט ואפיק קליפה אחרא. כיון דנפקת, סלקא ונחתא, מטת לגבי אנפי זוטרי, בעאת לאתדבקא בהו, ולאצטיירא בגווייהו, ולא בעאת לאפרשא מנייהו, אפרש לה קב"ה מתמן, ונחית לה לתתא, כד ברא אדם, בגין לאתקנא האי, בהאי עלמא.

«Y dijo Dios: Haya luminarias (meorot), etc.» [Gn 1:14]. «Meorot» está escrito defectivo [sin la vav], pues fue creada la difteria para los niños. Porque, después de que se ocultó el resplandor de la luz primera, fue creada una cáscara para el cerebro, y esa cáscara se extendió y produjo otra cáscara. Cuando salió, subió y bajó, y llegó junto a los Rostros Pequeños; quiso adherirse a ellos y formarse entre ellos, y no quiso separarse de ellos. El Santo, bendito sea, la apartó de allí y la hizo descender abajo cuando creó a Adán, a fin de que esta fuera corregida en este mundo.^✦

כיון דחמת לחוה דקא מתדבקא בסטרוי דאדם, דשפירו דלעילא, וחמאת דיוקנא שלים, פרחא מתמן, ובעאת כמלקדמין לאתדבקא באנפוי זוטרי, אינון נטרי תרעין דלעיל, לא שבקו לה, נזף קב"ה בה, ואטיל לה בשפולי ימא.

Cuando vio a Eva adherida a los lados de Adán, que eran la belleza de lo alto, y vio la imagen completa, huyó de allí y quiso, como antes, adherirse a los Rostros Pequeños. Los guardianes de las puertas de arriba no la dejaron. El Santo, bendito sea, la reprendió y la arrojó a las profundidades del mar.

ויתבת תמן, עד דחטא אדם ואנתתיה, כדין אפיק לה קב"ה משפולי ימא, ושלטא על כל אינון רביי אפי זוטרא, דבני נשא, דאתחזון לאתענשא בחובי דאבוהון. ואיהי אזלא משטטא בעלמא, קריבת לתרעי ג"ע דארעא, וחמת כרובים נטרי תרעי דג"ע, ויתבא תמן לגבי ההוא להט החרב, בגין דהיא נפקת מסטרא דההוא להט.

Y permaneció allí hasta que pecaron Adán y su mujer. Entonces el Santo, bendito sea, la sacó de las profundidades del mar, y ella dominó sobre todos aquellos niños del Rostro Pequeño, de los hijos de los hombres, que merecían ser castigados por los pecados de sus padres. Ella andaba errante por el mundo, se acercó a las puertas del Jardín del Edén terrenal, vio a los querubines que guardaban las puertas del Jardín del Edén y se sentó allí junto a aquella espada ardiente, porque ella había salido del lado de esa llama.

בשעתא דההוא להט אתהפך, ערקת ומשטטת בעלמא, ואשתכחת רביי דאתחזון לאתענשא. וחייכת בהו, וקטילת לון, ודא איהו בגריעו דסיהרא, דאזעירת נהורא, ודא מארת, כד אתיליד קין לא יכלא לאתדבקא ביה, לבתר אתקריבת בהדיה ואולידת רוחין וטיסין.

A la hora en que aquella llama se invierte, huye y anda errante por el mundo, y encuentra niños que merecían ser castigados. Les sonríe y los mata. Esto ocurre por la merma de la luna, que redujo su luz, y esto es «meorot» [defectivo]. Cuando nació Caín, no pudo adherirse a él; después se unió a él y engendró espíritus y demonios voladores.

אדם, מאה ותלתין שנין שמש ברוחין נוקבין, עד דאתת נעמה, ומגו שפירו דילה, טעו בני האלהים בתרה. עז"א ועזא"ל. ואולידת מנייהו, ומנה אתפשטו רוחין בישין, ושדין בעלמא, דאינון אזלין ומשוטטין בליליא, ואזלין בעלמא, וחייכן בבני נשא, ועבדי לון דאושדון קרי, ובכל אתר דאשכחן בני נשא ניימין יחידאין בביתא, שרן עלייהו, ואחידן לון, ומתדבקן בהו, ונטלי מנייהו תאובתא, ואולידן מנייהו, ותו פגעין ביה במרעין, ולא ידע, וכל דא בגריעו דסהרא.

Adán tuvo relaciones durante ciento treinta años con espíritus hembras, hasta que vino Naamá, y por su hermosura se extraviaron tras ella «los hijos de Dios» [Gn 6:2]: Azá y Azael. Ella dio a luz de ellos, y de ella se extendieron los espíritus malignos y los demonios en el mundo, que andan y vagan de noche, recorren el mundo, sonríen a los hombres y les provocan poluciones. Y en todo lugar donde encuentran hombres durmiendo solos en una casa, se posan sobre ellos, los atrapan, se adhieren a ellos, toman de ellos el deseo y engendran de ellos; además los golpean con enfermedades sin que lo sepan. Todo esto [ocurre] por la merma de la luna.

מארת, כד אתתקנת סהרא, אתהפכן אתוון אמרת ה' צרופה, מגן הוא לכל החוסים בו, מגן הוא, על כל אנון רוחין בישין, וקסטירין, דמשוטטי בעלמא בגריעו דילה, לכל אנון דאחידן ביה בהימנותיה דקב"ה.

«Meorot»: cuando la luna fue reparada, se invirtieron las letras: «La palabra del Eterno es acrisolada; escudo es para todos los que se refugian en Él» [Sal 18:31]. Es escudo contra todos esos espíritus malignos y demonios que andan por el mundo durante su merma, para todos los que se aferran a Él con la fe en el Santo, bendito sea.

שלמה מלכא, כד נחית לעמקא דאגוזא דכתיב אל גנת אגוז ירדתי, נטל קליפה דאגוזא, ואסתכל בכל אנון קליפין, וידע דכל אנון ענוגין, דהנהו רוחין קליפין דאגוזא, לאו איהו, אלא לאתדבקא בבני נשא, ולאסתאב לון, דכתיב ותענוגות בני אדם שדה ושדות.

El rey Salomón, cuando descendió al valle del nogal, como está escrito: «Al huerto del nogal descendí» [Cant 6:11], tomó la cáscara del nogal, observó todas esas cáscaras y supo que todos esos deleites de aquellos espíritus, cáscaras del nogal, no eran para sí mismos sino para adherirse a los hombres y contaminarlos, como está escrito: «Y las delicias de los hijos del hombre: una dama y damas» [Ecl 2:8].^✦

תו, תענוגי בני אדם, דמתענגי בשינתא דליליא, נפקא מנייהו שדה ושדות, וכלא אצטריך קב"ה למברי בעלמא, ולאתקנא עלמא בהו, וכלא מוחא לגו, וכמה קליפין חפיא למוחא וכל עלמא כהאי גוונא, עילא ותתא.

Además, de los deleites de los hombres, que se deleitan en el sueño de la noche, salen «shedá y shedot». Y todo fue necesario que el Santo, bendito sea, lo creara en el mundo y con ello ordenara el mundo: todo es cerebro por dentro, y cuántas cáscaras cubren el cerebro; y todo el mundo es de esta manera, arriba y abajo.

מריש רזא דנקודה עלאה, עד סופא דכל דרגין, כלהו [20a] איהו, דא לגו מן דא, ודא לגו מן דא, עד דאשתכח דהאי קליפה להאי, והאי להאי.

Desde el principio del secreto del punto supremo hasta el final de todos los grados, todos [20a] son así: uno dentro de otro, y este dentro de aquel, hasta que se encuentra que esta es cáscara de aquel, y aquella de aquel otro.

נקודה קדמאה, הוא נהירו פנימאה, דלית ליה שעורא, למנדע זכיכו ודקיקו ונקיו דיליה, עד דאתפשט פשיטו, וההוא פשיטו דההיא נקודה, אתעביד חד היכלא לאתלבשא ההיא נקודה, נהירו דלא ידיע לסגיאו זכוכא דליה.

El primer punto es la luz interior, que no tiene medida, [imposible] conocer su pureza, su sutileza y su limpidez, hasta que se extendió con una extensión; y esa extensión de aquel punto se hizo un palacio para que aquel punto se revistiera [en él], una luz que no se conoce por la abundancia de su pureza.

היכלא, דאיהו לבושא לההוא נקודה סתימא, איהו נהירו דלית ליה שעורא, ועם כל דא, לאו דקיק וזכיך איהו, כההיא נקודה קדמאה טמיר וגניז, ההוא היכלא אתפשט פשיטו אור קדמאה, וההוא פשיטו איהו לבושא לההוא היכלא דקיק וזכיך פנימאה יתיר.

El palacio, que es la vestidura de aquel punto oculto, es una luz que no tiene medida; y con todo ello no es tan sutil y puro como aquel primer punto, escondido y oculto. De aquel palacio se extendió la luz primera con una extensión, y esa extensión es vestidura de aquel palacio, que es más sutil, puro e interior.

מכאן ולהלאה אתפשט דא בדא, ואתלבש דא בדא, עד דאשתכח, דא לבושא לדא, ודא לדא, דא מוחא ודא קליפה, ואע"ג דדא לבושא, אתעביד איהו מוחא, לדרגא אחרא, וכלא כגוונא דא, אתעביד הכי לתתא, עד כי בצלם דא, איהו בר נש בהאי עלמא, מוחא וקליפה, רוחא וגופא, וכלא איהו תקונא דעלמא.

De aquí en adelante se extendió uno en otro y se revistió uno en otro, hasta que se encuentra que este es vestidura de aquel, y aquel de aquel otro; este es cerebro y aquel cáscara; y aunque este es vestidura, se vuelve cerebro para otro grado. Y todo es de esta manera; así se hizo abajo, hasta «a imagen» [de Dios] [Gn 1:27]: este es el hombre en este mundo, cerebro y cáscara, espíritu y cuerpo; y todo es orden del mundo.

כד הות סיהרא בשמשא בדבקותא חדא, הות סיהרא בנהירו. כיון דאתפרשא מן שמשא, ואתפקדת על חילהא, אזעירת גרמה אזעירת נהורא, ואתברון קליפין על קליפין. לגניזו דמוחא, וכלא תקונא דמוחא, וע"ד, יהי מארת חסר. וכל דא לתקונא דעלמא, ודא הוא דכתיב להאיר על הארץ.

Cuando la luna estaba con el sol en una sola adhesión, la luna estaba en luz. Cuando se separó del sol y fue puesta a cargo de sus huestes, se redujo a sí misma, redujo su luz, y fueron creadas cáscaras sobre cáscaras para guardar el cerebro; y todo es ordenamiento del cerebro. Por eso «meorot» es defectivo. Y todo esto es para el ordenamiento del mundo, y esto es lo que está escrito: «para alumbrar sobre la tierra» [Gn 1:15].