Avot de-Rabí Natán · Capítulo 9

נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתייאש מן הפורענות: הרחק משכן רע אחד שכן שבבית ואחד שכן שבחוץ ואחד שכן שבשדה. מלמד שאין הנגעים באין אלא בעונו של רשע. עונותיו של רשע גרמו לו לסתור כתלו של צדיק. כיצד כותל שבין רשע לבין צדיק נראה נגע בביתו של רשע בכתלו שבינו לבין הצדיק נמצא סותרין כתלו של צדיק בעונו של רשע. רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר אוי לרשע אוי לשכינו עונותיו של רשע גרמו לסתור כתלו של צדיק:

Nitái de Arbel dice: Aléjate de un mal vecino, no te asocies con un malvado y no desesperes de la calamidad. «Aléjate de un mal vecino»: tanto el vecino de la casa como el vecino de fuera y el vecino del campo. Enseña que las plagas (nega'im) no vienen sino por la culpa del malvado: las culpas del malvado le causaron que se derribara el muro del justo. ¿Cómo? Un muro entre un malvado y un justo: aparece una plaga en la casa del malvado, en el muro que está entre él y el justo, y resulta que se derriba el muro del justo por la culpa del malvado. Rabí Yishmael, hijo de Rabí Yojanán ben Beroká, dice: ¡Ay del malvado, ay de su vecino! Las culpas del malvado causaron que se derribara el muro del justo.

עשרה נסיונות נסו אבותינו את הקב"ה ולא נענשו אלא על לשון הרע ואלו הן. אחד על הים ואחד בתחלת המן ואחד בסוף המן ואחד בשליו הראשון ואחד בשליו האחרון אחד במרה ואחד ברפידים ואחד בחורב ואחד במרגלים זה של מרגלים קשה מכלם שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי (במדבר י"ד כ"ב). כיוצא בו וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה' (שם שם ל"ז). והלא דברים ק"ו ומה ארץ שאין לה לא פה לדבר ולא פנים ולא בשת בקש הקב"ה עלבונה מן המרגלים המדבר דברים כנגד חבירו ומבייש אותו על אחת כמה וכמה שיבקש הקב"ה עלבונו: רבי שמעון אומר על מספרי לשון הרע נגעים באים עליהם שכן מצינו באהרן ומרים שספרו לשון הרע במשה ובאת עליהם הפורענות שנאמר ותדבר מרים ואהרן במשה (שם י"ב א'): למה הקדים הכתוב מרים לאהרן מלמד שהלכה צפורה ושחה לה למרים הלכה מרים ושחה לו לאהרן עמדו שניהם ודברו בצדיק ההוא. מתוך שעמדו שניהם ודברו בצדיק באת עליהם הפורענות שנאמר ויחר אף ה' בם וילך (שם שם ט'). מה ת"ל וילך מלמד שנסתלק מאהרן ודבק במרים. מפני שלא היה אהרן עסקן בדברים אבל מרים שהיתה עסקנית בדברים מיד נענשה יותר. מרים אמרה עלי היה הדבור ולא פירשתי מבעלי. אהרן אמר ועלי היה הדבור ולא פירשתי מאשתי. ואף אבותינו הראשונים היה הדבור עליהם ולא פירשו מנשותיהם אבל הוא מפני שדעתו גסה עליו פירש לו מאשתו. ולא היו דנין אותו בפניו אלא שלא בפניו. ולא היו דנין אותו בודאי אלא בספק. ספק שדעתו גסה עליו ספק שאין דעתו גסה עליו והרי דברים ק"ו ומה מרים שלא דברה אלא באחיה ולא דברה אלא שלא בפניו של משה נענשה אדם הדיוט המדבר דברים בפני חבירו ומביישו על אחת כמה וכמה שיהא עונשו מרובה: באותה שעה א"ל אהרן למשה משה אחי כסבור אתה בעצמך שצרעת זו על מרים נתונה אינה נתונה אלא על בשרו של אבא עמרם. אמשול לך משל למה הדבר דומה לאחד שנתן גחלת לתוך ידו אע"פ שהופכה ממקום למקום מכל מקום בשרו נכוה שנאמר אל נא תהי כמת (שם שם י"ב). באותה שעה התחיל אהרן מפייס למשה א"ל משה אחי כלום עשינו רעה עם אחד בעולם. א"ל לאו. [א"ל] ומה עם אחר בעולם לא עשינו רעה אתה שאחינו אתה היאך נעשה עמך רעה. אבל מה אעשה שגגה היא בנותינו ברית שבינינו לבינך בטלנו שנאמר ולא זכרו ברית אחים (עמוס א' ט'). מפני ברית הכרותה בינינו שבטלנו נאבד את אחותינו. באותה שעה עג משה עוגה קטנה ועמד בתוכה וביקש רחמים עליה ואמר איני זז מכאן עד שתרפא מרים אחותי שנאמר אל נא רפא נא לה (במדבר י"ב י"ג). באותה שעה א"ל הקב"ה למשה אלו מלך נזף בה אלו אביה נזף בה היה לה שתכלם שבעת ימים. אני שאני מלך מלכי המלכים על אחת כמה וכמה לא דין הוא שתכלם ארבעה עשר יום. אלא למענך מחול לה שנאמר ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה וגו' (שם שם י"ד): והאיש משה ענו מאד (שם שם ג') יכול שהיה ענו ולא [היה] נאה ומשובח ת"ל ויפרוש את האהל על המשכן (שמות מ' י"ט) מה משכן עשר אמות אף משה עשר אמות קומתו. יכול שהיה ענו כמלאכי השרת ת"ל מכל האדם (שם) מאדם אמרו ולא ממלאכי השרת. יכול שהיה ענו כדורות הראשונים ת"ל על פני האדמה (שם) מדורו אמרו ולא מדורות הראשונים: ג' מיני מוכי שחין נבראו בעולם לח יבש בעל פוליפוס והיתה נפשו של משה נמוכה מכולם:

Diez veces pusieron a prueba nuestros padres al Santo, bendito sea, y no fueron castigados sino por la maledicencia (lashón hará). Y son estas: una en el mar, una al comienzo del maná, una al final del maná, una con las primeras codornices, una con las últimas codornices, una en Mará, una en Refidim, una en Joreb y una con los espías. La de los espías es más grave que todas, como está dicho: «Y me han puesto a prueba ya diez veces y no han escuchado mi voz» (Nm 14:22). Semejante a esto: «Y murieron los hombres que difundieron mala fama sobre la tierra, por la plaga ante el Eterno» (ibíd. 14:37). ¿No es acaso un razonamiento de lo leve a lo grave? Si la tierra, que no tiene ni boca para hablar, ni rostro, ni vergüenza, el Santo, bendito sea, reclamó su afrenta a los espías, quien habla palabras contra su prójimo y lo avergüenza, ¡cuánto más reclamará el Santo, bendito sea, su afrenta! Rabí Shimón dice: Sobre los que difunden maledicencia vienen plagas; así hallamos con Aarón y Miriam, que dijeron maledicencia contra Moisés y les sobrevino la calamidad, como está dicho: «Y habló Miriam, y Aarón, contra Moisés» (ibíd. 12:1). ¿Por qué la Escritura puso primero a Miriam antes que a Aarón? Enseña que Tsipora fue y habló con Miriam; Miriam fue y habló con Aarón; se levantaron ambos y hablaron contra aquel justo. Porque se levantaron ambos y hablaron contra el justo, les sobrevino la calamidad, como está dicho: «Y se encendió la ira del Eterno contra ellos, y se fue» (ibíd. 12:9). ¿Qué enseña «y se fue»? Enseña que se retiró de Aarón y se adhirió a Miriam, porque Aarón no era dado a las palabras, pero Miriam, que era dada a las palabras, fue castigada de inmediato y más. Miriam dijo: La palabra [divina] fue también sobre mí, y no me separé de mi marido. Aarón dijo: Y la palabra fue también sobre mí, y no me separé de mi mujer. Y también a nuestros primeros padres les fue dirigida la palabra y no se separaron de sus mujeres; pero él, porque su ánimo es altivo, se separó de su mujer. Y no lo juzgaban en su presencia sino a sus espaldas; y no lo juzgaban con certeza sino con duda: duda de si su ánimo es altivo o de si su ánimo no es altivo. Y he aquí un razonamiento de lo leve a lo grave: si Miriam, que no habló sino de su hermano y no habló sino a espaldas de Moisés, fue castigada, un hombre común que habla palabras en presencia de su prójimo y lo avergüenza, ¡cuánto más será grande su castigo! En aquella hora Aarón dijo a Moisés: Moisés, hermano mío, ¿piensas que esta lepra está puesta solo sobre Miriam? No está puesta sino sobre la carne de nuestro padre Amram. Te diré una parábola: ¿a qué se parece esto? A uno que se puso un carbón encendido en la mano: aunque lo pase de un lugar a otro, de todos modos su carne se quema, como está dicho: «No sea ella como un muerto» (ibíd. 12:12). En aquella hora Aarón comenzó a apaciguar a Moisés. Le dijo: Moisés, hermano mío, ¿acaso hicimos mal a alguien en el mundo? Le dijo: No. [Le dijo:] Si a un extraño en el mundo no hicimos mal, a ti, que eres nuestro hermano, ¿cómo se te habría de hacer mal? Pero ¿qué haré? Fue un error [lit. «nuestras hijas»]: el pacto que hay entre nosotros y tú, lo anulamos, como está dicho: «Y no se acordaron del pacto de hermanos» (Am 1:9). Por el pacto hecho entre nosotros, que anulamos, perece nuestra hermana. En aquella hora Moisés trazó un pequeño círculo, se puso dentro de él y pidió misericordia por ella, y dijo: No me muevo de aquí hasta que sane Miriam, mi hermana, como está dicho: «Oh Dios, sánala, por favor» (Nm 12:13). En aquella hora el Santo, bendito sea, dijo a Moisés: Si un rey la hubiera reprendido, si su padre la hubiera reprendido, ¿no debería avergonzarse siete días? Yo, que soy Rey de los reyes de los reyes, ¡cuánto más! ¿No es justo que se avergüence catorce días? Pero por ti le perdono, como está dicho: «Y dijo el Eterno a Moisés: Si su padre le hubiera escupido en el rostro, etc.» (ibíd. 12:14). «Y el hombre Moisés era muy humilde» (ibíd. 12:3): se podría pensar que era humilde pero no apuesto ni excelente; dice la Escritura: «Y extendió la tienda sobre el Tabernáculo» (Ex 40:19): así como el Tabernáculo medía diez codos, así Moisés medía diez codos de estatura. Se podría pensar que era humilde como los ángeles de servicio; dice la Escritura: «más que todo hombre» (ibíd.): de entre los hombres lo dijeron, y no de entre los ángeles de servicio. Se podría pensar que era humilde como las generaciones primeras; dice la Escritura: «sobre la faz de la tierra» (ibíd.): respecto de su generación lo dijeron, y no respecto de las generaciones primeras. Hay tres clases de llagados de úlceras que fueron creadas en el mundo: de úlcera húmeda, de úlcera seca y el que tiene pólipo; y el alma de Moisés era más baja (humilde) que la de todos ellos.^✦

רבי שמעון בן אלעזר אומר אף על מספרי לשון הרע נגעין באין שכן מצינו בגחזי שספר לשון הרע ברבו ודבקה בו צרעת עד יום מותו שנאמר צרעת נעמן תדבק בך [וגו'] ויצא מלפניו מצורע כשלג (מלכים ב' ה' כ"ז): הוא היה אומר על גסי הרוח נגעים באין עליו שכן מצינו בעוזיהו שנאמר וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל מעל בה' אלהיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטורת ויבא אחריו עזריהו הכהן ועמו כהנים לה' שמונים בני חיל ויעמדו על עוזיהו המלך ויאמר לו לא לך עוזיהו להקטיר לה' כי לכהנים בני אהרן המקדשים להקטירו צא מן המקדש כי מעלת ולא לך לכבוד מה' אלקים ויזעף עוזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו (דה"י ב' כ"ו ט"ז י"ט). באותה שעה נבקע היכל אילך ואילך שנים עשר מיל על שנים עשר מיל. והיו הכהנים מבהלים [אותו] לצאת וגם הוא נדחף לצאת כי נגעו ה' ויהי מצורע עד יום מותו וישב בית החפשית מצורע כי נגזר מבית ה' ויותם בנו על בית המלך שופט את עם הארץ (שם שם כ"א וכ"ב):

Rabí Shimón ben Elazar dice: También sobre los que difunden maledicencia vienen plagas; así hallamos con Guejazí, que dijo maledicencia contra su maestro y se le pegó la lepra hasta el día de su muerte, como está dicho: «La lepra de Naamán se te pegará [etc.] y salió de su presencia leproso como la nieve» (2R 5:27). Él decía: Sobre los altivos vienen plagas; así hallamos con Uzías, como está dicho: «Pero cuando se hizo fuerte, se enalteció su corazón hasta corromperse, y fue infiel al Eterno su Dios, y entró en el Templo del Eterno para quemar incienso sobre el altar del incienso. Y entró tras él Azarías el sacerdote, y con él ochenta sacerdotes del Eterno, hombres valientes. Y se pusieron frente al rey Uzías y le dijeron: No te corresponde a ti, Uzías, quemar incienso al Eterno, sino a los sacerdotes, hijos de Aarón, que están consagrados para quemarlo. Sal del Santuario, porque has sido infiel, y no será para tu honra de parte del Eterno Dios. Y se enojó Uzías, y tenía en su mano un incensario para quemar incienso; y mientras se enojaba con los sacerdotes, la lepra brotó en su frente» (2Cr 26:16-19). En aquella hora el Templo se partió a un lado y a otro, doce millas por doce millas. Y los sacerdotes lo apremiaban [a él] a salir, y él mismo se apresuró a salir, porque el Eterno lo había herido. «Y fue leproso hasta el día de su muerte y habitó en una casa aparte, leproso, porque fue excluido de la casa del Eterno; y Jotam su hijo estaba al frente de la casa del rey, juzgando al pueblo de la tierra» (ibíd. 26:21-22).

ואל תתחבר לרשע מלמד שלא יתחבר אדם עם אדם רע ולא עם אדם רשע שכן מצינו ביהושפט שנתחבר עם אחאב ועלה עמו רמות גלעד [ויצא עליו קצף מאת ה' [שנאמר הלרשע לעזור ולשונאי ה' תאהב ובזאת עליך קצף מלפני ה'] (דה"י ב' י"ט ב') שוב נתחבר לאחזיה ויעשו אניות בעציון גבר] ופרץ ה' את מעשיו שנאמר בהתחברך עם אחזיה פרץ ה' את מעשיך וישברו אניות (דה"י ב' כ' ל"ז). וכן מצינו באמנון שנתחבר עם יונדב ויעץ לו עצה רעה שנאמר ולאמנון ריע ושמו יונדב בן שמעיה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד (שמואל ב' י"ג ג') חכם לרע: דבר אחר אל תתחבר לרשע ואפילו לתורה:

«Y no te asocies con un malvado»: enseña que una persona no debe asociarse con una persona mala ni con una persona malvada. Así hallamos con Josafat, que se asoció con Ajav y subió con él a Ramot de Guilad [y salió contra él ira de parte del Eterno [como está dicho: «¿Al malvado ayudas, y a los que odian al Eterno amas? Por esto hay sobre ti ira de parte del Eterno» (2Cr 19:2). De nuevo se asoció con Ajazías, e hicieron naves en Etsyón Guéver] y el Eterno quebró sus obras, como está dicho: «Por haberte asociado con Ajazías, el Eterno ha quebrado tus obras, y las naves se rompieron» (ibíd. 20:37). Y así hallamos con Amnón, que se asoció con Jonadav, y este le aconsejó un mal consejo, como está dicho: «Y Amnón tenía un amigo, cuyo nombre era Jonadav, hijo de Shimeá, hermano de David; y Jonadav era un hombre muy sabio» (2S 13:3): sabio para el mal. Otra interpretación: «No te asocies con un malvado», ni siquiera [con el fin de aprender] Torá.

ואל תתייאש מן הפורענות כיצד מלמד שיהא לבו של אדם מתפחד בכל יום ויאמר אוי לי שמא תבא עלי פורענות היום ושמא למחר ונמצא מתפחד בכל יום שנאמר כן באיוב פחד פחדתי (איוב ג' כ"ה):

«Y no desesperes de la calamidad»: ¿cómo? Enseña que el corazón de una persona debe estremecerse cada día y decir: ¡Ay de mí! Quizá me sobrevenga hoy una calamidad, o quizá mañana; y resulta que se estremece cada día, como está dicho en Job: «temí con gran temor» (Jb 3:25).

דבר אחר אל תתייאש מן הפורענות כיצד בזמן שאדם רואה מה שבידו מצליח אל יאמר בשביל שזכיתי נתן לי המקום מאכל ומשתה בעולם הזה והקרן קיימת [לי] לעולם הבא. אלא יאמר אוי לי שמא לא נמצאת לי לפניו אלא זכות אחד בלבד נתן לי מאכל ומשתה בעולם הזה כדי שיאבדני לעולם הבא:

Otra interpretación: «No desesperes de la calamidad»: ¿cómo? Cuando una persona ve que lo que tiene en la mano prospera, que no diga: Porque tuve mérito, el Omnipresente me dio comida y bebida en este mundo y el capital permanece [para mí] para el mundo venidero. Sino que diga: ¡Ay de mí! Quizá no se halló en mí ante Él sino un único mérito, y me dio comida y bebida en este mundo para hacerme perder el mundo venidero.