Avot de-Rabí Natán · Capítulo 7

יוסף בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה: יהי ביתך פתוח לרוחה כיצד מלמד שיהא ביתו של אדם פתוח לרוחה לצפון ולדרום ולמזרח ולמערב כגון איוב שעשה ד' פתחים לביתו. ולמה עשה איוב ד' פתחים לביתו כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית. הבא מן הצפון יכנס כדרכו הבא מן הדרום יכנס כדרכו וכן לכל רוח לכך עשה איוב ארבעה פתחים לביתו. ויהיו עניים בני ביתך ולא בני ביתך ממש אלא שיהיו עניים משיחין מה שאוכלים ושותים בתוך ביתך כדרך שהיו עניים משיחין מה שאוכלין ושותין בתוך ביתו של איוב וכשנפגשו זה בזה אמר אחד לחבירו מאין אתה בא מתוך ביתו של איוב ולאן אתה הולך לביתו של איוב. וכשבא עליו ההוא פורענות גדול אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם לא הייתי מאכיל רעבים ומשקה צמאים שנאמר ואוכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה (איוב ל"א י"ז) ולא הייתי מלביש ערומים שנאמר ומגז כבשי יתחמם (שם שם כ'). אעפ"כ א"ל הקב"ה לאיוב איוב עדיין לא הגעת לחצי שיעור של אברהם. אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחין נכנסים אצלך את שדרכו לאכול פת חטים האכלתו פת חטים את שדרכו לאכול בשר האכלתו בשר את שדרכו לשתות יין השקיתו יין. אבל אברהם לא עשה כן אלא יוצא ומהדר בעולם וכשימצא אורחין מכניסן בתוך ביתו את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין את שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר ואת שאין דרכו לשתות יין השקהו יין. ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין גדולים על הדרכים והניח [שם] מאכל ומשקה וכל הבא ונכנס אכל ושתה וברך לשמים לפיכך נעשית לו נחת רוח. וכל שהפה שואל מצוי בתוך ביתו של אברהם שנאמר ויטע אשל בבאר שבע (בראשית כ"א ל"ג):

Yosef ben Yojanán, hombre de Jerusalén, dice: Que tu casa esté abierta de par en par, que los pobres sean miembros de tu casa y no prolongues la conversación con la mujer. «Que tu casa esté abierta de par en par»: ¿cómo? Enseña que la casa de una persona debe estar abierta de par en par al norte, al sur, al oriente y al occidente, como Job, que hizo cuatro puertas para su casa. ¿Y por qué hizo Job cuatro puertas para su casa? Para que los pobres no se afligieran dando la vuelta a toda la casa: el que venía del norte entraba por su camino, el que venía del sur entraba por su camino, y así de cada lado; por eso hizo Job cuatro puertas para su casa. «Y que los pobres sean miembros de tu casa»: no miembros de tu casa en sentido estricto, sino que los pobres conversen sobre lo que comen y beben en tu casa, como los pobres conversaban sobre lo que comían y bebían en casa de Job; y cuando se encontraban uno con otro, uno decía a su compañero: ¿De dónde vienes? De casa de Job. ¿Y adónde vas? A casa de Job. Cuando le sobrevino aquella gran calamidad, dijo ante el Santo, bendito sea: Señor del mundo, ¿acaso no daba yo de comer a los hambrientos y de beber a los sedientos?, como está dicho: «Y comí mi bocado yo solo, y el huérfano no comió de él» (Jb 31:17); ¿y no vestía a los desnudos?, como está dicho: «y del vellón de mis corderos se calentaban» (ibíd. 31:20). Con todo, el Santo, bendito sea, le dijo a Job: Job, todavía no has llegado a la mitad de la medida de Abraham. Tú te quedas sentado en tu casa y los huéspedes entran a tu casa: al que acostumbra comer pan de trigo le diste pan de trigo, al que acostumbra comer carne le diste carne, al que acostumbra beber vino le diste vino. Pero Abraham no hizo así, sino que salía y recorría el mundo, y cuando encontraba huéspedes los hacía entrar en su casa: al que no acostumbraba comer pan de trigo le daba de comer pan de trigo, al que no acostumbraba comer carne le daba carne, y al que no acostumbraba beber vino le daba vino. Y no solo eso, sino que se levantó y construyó grandes palacios en los caminos y dejó allí comida y bebida, y todo el que llegaba y entraba comía, bebía y bendecía al Cielo; por eso le resultó motivo de satisfacción. Y todo lo que la boca pide se hallaba en casa de Abraham, como está dicho: «Y plantó un tamarisco en Beer Sheva» (Gn 21:33).

למוד בני ביתך ענוה שבזמן שאדם ענוותן ובני ביתו ענוותנין כשבא עני ועמד על פתחו של בעל הבית ואמר להם אביכם יש בכאן ואמרו לו הן בוא והכנס עד שלא נכנס ושולחן היה ערוך לפניו נכנס ואכל ושתה וברך לשם שמים נעשית לו נחת רוח גדולה ובזמן שאין אדם ענוותן ובני ביתו קפדנין ובא עני ועמד על פתחו ואמר להם אביכם יש בכאן ואומרים לו לא וגוערין בו והוציאו בנזיפה: דבר אחר למוד בני ביתך ענוה כיצד בזמן שאדם ענוותן ובני ביתו ענוותנין והלך לו למדינת הים ואמר מודה אני לפניך ה' אלהי שאשתי אינה עושה מריבה אצל אחרים [ובני אינם עושים מריבה אצל אחרים] לבו אין מתפחד עליו ודעתו מיושבת במקומה עד שעה שיחזור. ובזמן שאין אדם ענוותן ובני ביתו קפדנין והלך לו למדינת הים ואמר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שאין אשתי עושה מריבה אצל אחרים ובני אינם עושים מריבה [אצל אחרים] לבו מתפחד עליו ודעתו אינה מיושבת [במקומה] עד שיחזור: ואל תרבה שיחה עם האשה ואפילו היא אשתו ואין צריך לומר באשת חברו שכל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנם:

«Enseña humildad a los miembros de tu casa»: cuando un hombre es humilde y los miembros de su casa son humildes, si viene un pobre y se detiene a la puerta del dueño de casa y les dice: ¿Está aquí su padre?, y le responden: Sí, ven y entra antes de que entre; y la mesa estaba dispuesta delante de él, entra, come, bebe y bendice el nombre del Cielo, y [al dueño] le resulta una gran satisfacción. Pero cuando un hombre no es humilde y los miembros de su casa son irritables, y viene un pobre y se detiene a su puerta y les dice: ¿Está aquí su padre?, le dicen: No, y le gritan y lo echan con reprensión. Otra interpretación: «Enseña humildad a los miembros de tu casa»: ¿cómo? Cuando un hombre es humilde y los miembros de su casa son humildes, y se fue a ultramar, y dijo: Te doy gracias, Eterno, Dios mío, de que mi esposa no arma disputas con otros [y mis hijos no arman disputas con otros], su corazón no se inquieta por ellos y su ánimo está sereno en su lugar hasta que regrese. Pero cuando un hombre no es humilde y los miembros de su casa son irritables, y se fue a ultramar, y dijo: Sea tu voluntad, Eterno, Dios mío, que mi esposa no arme disputas con otros y que mis hijos no armen disputas [con otros], su corazón se inquieta por ellos y su ánimo no está sereno [en su lugar] hasta que regrese. «Y no prolongues la conversación con la mujer», aun si es su propia esposa, y ni se diga la esposa de su prójimo, pues todo el tiempo que un hombre prolonga la conversación con la mujer se causa mal a sí mismo, se desentiende de las palabras de la Torá y su fin es heredar la Guehena.

דבר אחר אל תרבה שיחה עם האשה כיצד בזמן שאדם בא לבית המדרש ולא היו נוהגין בו כבוד או שערער עם חברו אל ילך ויאמר לאשתו כך וכך ערערתי עם חבירי כך וכך אמר לי כך וכך אמרתי לו. מפני שבוזה את עצמו ובוזה את אשתו ובוזה את חברו. ואשתו שהיתה נוהגת בו כבוד עומדת ומשחקת עליו. כיון ששמע חברו אמר אוי לי דברים שבינו לביני הלך ושחן לאשתו ונמצא אותו האיש בוזה את עצמו [בוזה] את אשתו [בוזה] את חבירו:

Otra interpretación: «No prolongues la conversación con la mujer»: ¿cómo? Cuando un hombre llega a la casa de estudio y no lo trataron con honor, o tuvo una disputa con su compañero, que no vaya y diga a su mujer: Tal y tal cosa discutí con mi compañero; tal y tal cosa me dijo, y tal y tal cosa le dije yo. Porque con ello se desprecia a sí mismo, desprecia a su mujer y desprecia a su compañero. Y su mujer, que lo trataba con honor, se pone a burlarse de él. Cuando su compañero se entera, dice: ¡Ay de mí! Las cosas que hay entre él y yo, fue y las conversó con su mujer. Y resulta que ese hombre se desprecia a sí mismo, [desprecia] a su mujer [y desprecia] a su compañero.