Avot de-Rabí Natán · Capítulo 3

רבי עקיבא אומר כל הנוטל פרוטה מן הצדקה בזמן שאינו צריך אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות: הוא היה אומר המכריך סמרטוטין על עיניו ועל שוקיו ואומר תנו לסומא למוכה שחין זה סוף שהוא אומר לאמתו: הוא היה אומר החובט פתו בקרקע והמפזר מעותיו בחמתו אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות:

Rabí Akivá dice: Todo el que toma una perutá de la caridad cuando no la necesita, no se va del mundo hasta que necesite de las criaturas. Solía decir: Quien se envuelve trapos sobre los ojos y sobre las piernas y dice: «Den al ciego, al herido de úlceras», a ese le espera, al final, decirlo de verdad. Solía decir: Quien golpea su pan contra el suelo y quien esparce sus monedas en su furor, no se va del mundo hasta que necesite de las criaturas.^✦

הוא היה אומר הקורע את בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו סוף שיעבוד עבודת אלילים שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו קרע את בגדיך ולמחר אומר לו עבוד עבודה זרה [והולך ועובד ע"ז]:

Solía decir: Quien rasga sus vestiduras en su furor y quien rompe sus utensilios en su furor, al final servirá a ídolos, pues tal es el oficio del instinto del mal: hoy le dice: «Rasga tus vestiduras», y mañana le dice: «Practica la idolatría» [y va y sirve a ídolos].

הוא היה אומר הנותן עיניו באשתו שתמות וירשנה או שתמות וישא את אחותה וכל הנותן עיניו באחיו שימות וישא את אשתו סוף שקוברין אותו בחייהן עליו הכתוב אומר חופר גומץ בו יפול ופורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י' ח'):

Solía decir: Quien pone los ojos en su mujer para que muera y él la herede, o para que muera y se case con su hermana, y todo el que pone los ojos en su hermano para que muera y se case con su mujer, al final lo entierran en vida de ellas. Sobre él dice la Escritura: «El que cava un hoyo caerá en él, y al que derriba un vallado lo morderá la serpiente» (Ec 10:8).

מעשה באדם אחד שעבר על דברי רבי עקיבא ופרע ראשה של אשה בשוק ובאתה לפני ר' עקיבא וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז. אמר לו רבי תן לי זמן. נתן לו זמן. כשיצא א"ל חבירו אני אתן לך עצה שלא תתן לה אפילו שוה פרוטה א"ל תן לי. א"ל לך טול שמן בכאיסר ושבור את הצלוחית על פתחה של האשה. מה עשתה אותה אשה יצתה מתוך ביתה ופרעה [את] ראשה בשוק והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה והעמיד לה עדים ובא לפני רבי עקיבא אמר לו לבזויה זו אני אתן ארבע מאות זוז ומה על שמן כאיסר לא חסה על כבוד עצמה אלא שיצאת מתוך ביתה ופרעה את ראשה בשוק והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה. אמר לו לא אמרת כלום שהחובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור ואחרים שחבלו בו חייבים היא שחבלה בעצמה פטורה ואתה שחבלת בה צא ותן לה ארבע מאות זוז:

Sucedió que un hombre transgredió las palabras de Rabí Akivá y descubrió la cabeza de una mujer en el mercado; ella vino ante Rabí Akivá, y este lo condenó a darle cuatrocientos zuz. Le dijo [el hombre]: Maestro, dame un plazo. Le dio un plazo. Cuando salió, su compañero le dijo: Te daré un consejo para que no le des ni el valor de una perutá. Le dijo: Dámelo. Le dijo: Ve, toma aceite por un isar y rompe la botella a la puerta de esa mujer. ¿Qué hizo aquella mujer? Salió de su casa, descubrió [su] cabeza en el mercado, y se arreglaba con la mano y la ponía sobre su cabeza. Él dispuso testigos y se presentó ante Rabí Akivá. Le dijo: ¿A esta despreciable le voy a dar cuatrocientos zuz? ¡Si por un aceite de un isar no tuvo consideración por su propia honra, sino que salió de su casa, descubrió su cabeza en el mercado, y se arreglaba con la mano y la ponía sobre su cabeza! Le dijo [Rabí Akivá]: No has dicho nada, pues quien se hiere a sí mismo, aunque no le está permitido, está exento; y si otros lo hirieron, son culpables. Ella, que se hirió a sí misma, está exenta; y tú, que la heriste, sal y dale cuatrocientos zuz.^✦

רבי דוסתאי ברבי ינאי אומר אם בכרת וזרעת ברביעה ראשונה שוב ולך וזרע ברביעה שנייה שמא ירד ברד לעולם וילכדו ראשונים ויתקיימו אחרונים כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה או שניהם נתקיימו בידך והם שניהם כאחת טובים שנאמר בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך [וגו'] (קהלת י"א ו'). אם בכרת וזרעת ברביעה ראשונה ושניה שוב לך וזרע ברביעה שלישית שמא יבא שדפון לעולם וישדפו ראשונות ויתקיימו אחרונות כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה או שניהם כאחד טובים שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו' (שם):

Rabí Dostai, hijo de Rabí Yanai, dice: Si sembraste temprano, con la primera lluvia, vuelve y siembra con la segunda lluvia; quizá caiga granizo sobre el mundo y se pierdan las primeras y subsistan las últimas, pues no sabes cuál prosperará, este o aquel, o si ambos prosperarán en tu mano, y los dos juntos serán buenos, como está dicho: «Por la mañana siembra tu semilla y a la tarde no dejes reposar tu mano» [etc.] (Ec 11:6). Si sembraste temprano, con la primera y la segunda lluvia, vuelve y siembra con la tercera lluvia; quizá venga el tizón sobre el mundo y se quemen las primeras y subsistan las últimas, pues no sabes cuál prosperará, este o aquel, o si ambos juntos serán buenos, como está dicho: «Por la mañana siembra tu semilla», etc. (Ibíd.).^✦

רבי ישמעאל אומר אם למדת תורה בילדותך אל תאמר איני לומד בזקנותי אלא למוד תורה כי אינך יודע איזה יכשר. אם למדת תורה בשעת העושר אל תשב לך בשעת העוני. אם למדת תורה בשעת שביעה אל תשב לך בשעת רעבה. אם למדת תורה בשעת הריוח אל תשב לך בשעת הדחק לפי שטוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה בריוח שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך (שם): רבי עקיבא אומר [אם] למדת תורה בילדותך למוד תורה בזקנותך אל תאמר איני למד תורה בזקנותי כי אינך יודע איזה יכשר אם שניהם יתקיימו בידך או שניהם כאחת טובים שנאמר בבקר זרע את זרעך (שם): רבי מאיר אומר אם למדת מרב אחד אל תאמר דיי אלא לך אצל חכם [אחר] ולמוד תורה ואל תלך אצל הכל אלא למי שהוא קרוב לך מתחלה שנאמר שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך (משלי ה' ט"ו): חובה הוא לאדם שישמש [ארבעה] תלמידי חכמים כגון רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא [ורבי טרפון] שנאמר אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי (שם ח' ל"ד) אל תיקרי דלתותי אלא דלת דלתותי. כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידך אם שניהם כאחד טובים שנאמר בבקר זרע את זרעך (שם): רבי יהושע אומר שא אשה בילדותך ושא אשה בזקנותך הוליד בנים בילדותך והוליד בנים בזקנותך אל תאמר איני נושא אשה אלא שא אשה והוליד בנים ובנות והרבה פריה ורביה בעולם כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידך אם שניהם כאחד טובים שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו' (שם).

Rabí Yishmael dice: Si estudiaste Torá en tu juventud, no digas: «No estudiaré en mi vejez», sino estudia Torá, pues no sabes cuál prosperará. Si estudiaste Torá en tiempo de riqueza, no te sientes en tiempo de pobreza. Si estudiaste Torá en tiempo de saciedad, no te sientes en tiempo de hambre. Si estudiaste Torá en tiempo de holgura, no te sientes en tiempo de aprieto, porque una sola cosa [aprendida] con padecimiento es mejor para el hombre que cien en la holgura, como está dicho: «Por la mañana siembra tu semilla y a la tarde no dejes reposar tu mano» (Ibíd.). Rabí Akivá dice: [Si] estudiaste Torá en tu juventud, estudia Torá en tu vejez; no digas: «No estudio Torá en mi vejez», pues no sabes cuál prosperará, si ambos prosperarán en tu mano, o si los dos juntos serán buenos, como está dicho: «Por la mañana siembra tu semilla» (Ibíd.). Rabí Meír dice: Si estudiaste con un maestro, no digas: «Basta», sino ve donde [otro] sabio y estudia Torá; y no vayas donde todos, sino donde quien te es cercano desde el principio, como está dicho: «Bebe agua de tu cisterna y líquidos del medio de tu pozo» (Pr 5:15). Es un deber del hombre servir a [cuatro] discípulos de los sabios, como Rabí Eliézer, Rabí Yehoshúa, Rabí Akivá [y Rabí Tarfón], como está dicho: «Dichoso el hombre que me escucha, velando cada día a mis puertas, guardando los postes de mi entrada» (Pr 8:34). No leas «a mis puertas» (delotai) sino «puerta de mis puertas» (delet delotai). Pues no sabes si ambos prosperarán en tu mano, o si los dos juntos serán buenos, como está dicho: «Por la mañana siembra tu semilla» (Ibíd.). Rabí Yehoshúa dice: Toma mujer en tu juventud y toma mujer en tu vejez; engendra hijos en tu juventud y engendra hijos en tu vejez; no digas: «No tomaré mujer», sino toma mujer y engendra hijos e hijas, y multiplica la fecundidad en el mundo, pues no sabes si ambos prosperarán en tu mano, o si los dos juntos serán buenos, como está dicho: «Por la mañana siembra tu semilla», etc. (Ibíd.).^✦

הוא היה אומר אם נתת פרוטה לעני שחרית ובא עני אחר ועמד לפניך ערבית תן לו כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידך אם שניהם כאחד טובים שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו' (שם):

Solía decir: Si diste una perutá a un pobre por la mañana, y otro pobre vino y se paró ante ti por la tarde, dale, pues no sabes si ambos prosperarán en tu mano, o si los dos juntos serán buenos, como está dicho: «Por la mañana siembra tu semilla», etc. (Ibíd.).

מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני אחד בשני בצורת הקניטתו אשתו הלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זו עם זו ואומרת חדא לחברתה חברתי בואי ונשוט בעולם ונראה מה פורענות באה לעולם אמרה לה חברתי איני יכולה לצאת מפני שקבורה אני במחצלת של קנים. אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי. הלכה ובאתה אצלה אמרה לה חברתה כלום שמעת מאחורי הפרגוד מה פורענות באה לעולם. אמרה לה שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו. הלך הוא וזרע ברביעה שניה. של כל העולם ברד לקה אותה ושלו לא לקה. לשנה אחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זו את זו ואומרת אחת לחברתה בואי ונשוט בעולם ונראה מה פורענות באה לעולם. אמרה לה חברתי [לא כך אמרתי לך] איני יכולה לצאת מפני שאני קבורה במחצלת של קנים אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי. הלכה ובאתה אצלה אמרה לה כלום שמעת מאחורי הפרגוד. [אמרה לה] שמעתי שכל הזורע ברביעה שניה שדפון מלקה אותו. הלך וזרע ברביעה ראשונה. בא שדפון לעולם של כל העולם נשדף ושלו לא נשדף. אמרה לו אשתו מפני מה פורענות שבא לעולם של כל העולם לקה ונשדף ושלך לא לקה ולא נשדף. ספר לה המעשה. לימים נפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד לבין אמה של [אותה] ריבה אמרה לה לכי [ואראך] בתך שהיא קבורה במחצלת של קנים. לשנה אחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן שתי רוחות שמספרות זו את זו. אמרה לה חברתי בואי ונשוט בעולם ונשמע מה אומרים אחורי הפרגוד. אמרה לה חברתי הניחי לי דברים שבינך לביני כבר נשמעו בין החיים:

Sucedió que un piadoso dio un denario a un pobre en años de sequía, y su mujer lo provocó. Fue y pasó la noche en el cementerio, y oyó a dos espíritus que conversaban entre sí; una le decía a su compañera: «Compañera mía, ven y recorramos el mundo, y veamos qué calamidad viene sobre el mundo». Le dijo la otra: «Compañera mía, no puedo salir, porque estoy sepultada en una estera de cañas; pero ve tú, y lo que oigas, cuéntamelo». Fue, y vino a ella. Le dijo su compañera: «¿Oíste algo detrás de la cortina? ¿Qué calamidad viene sobre el mundo?». Le dijo: «Oí que a todo el que siembra con la primera lluvia, el granizo lo golpea». Él fue y sembró con la segunda lluvia. El granizo golpeó lo de todo el mundo, y lo suyo no fue golpeado. Al año siguiente fue y pasó la noche en el cementerio, y oyó a dos espíritus que conversaban entre sí, y una decía a su compañera: «Ven y recorramos el mundo, y veamos qué calamidad viene sobre el mundo». Le dijo: «Compañera mía, [¿no te dije así?] No puedo salir porque estoy sepultada en una estera de cañas, pero ve tú, y lo que oigas, cuéntamelo». Fue, y vino a ella. Le dijo: «¿Oíste algo detrás de la cortina?». [Le dijo:] «Oí que a todo el que siembra con la segunda lluvia, el tizón lo golpea». Él fue y sembró con la primera lluvia. Vino el tizón sobre el mundo; lo de todo el mundo fue abrasado, y lo suyo no fue abrasado. Le dijo su mujer: «¿Por qué la calamidad que vino sobre el mundo golpeó y abrasó lo de todo el mundo, y lo tuyo no fue golpeado ni abrasado?». Él le contó lo sucedido. Con el tiempo se produjo una disputa entre la mujer de aquel piadoso y la madre de [aquella] joven; [esta] le dijo: «Anda, [y te mostraré] a tu hija, que está sepultada en una estera de cañas». Al año siguiente fue y pasó la noche en el cementerio, y oyó a aquellos dos espíritus que conversaban entre sí. Le dijo: «Compañera mía, ven y recorramos el mundo y oigamos qué dicen detrás de la cortina». Le dijo: «Compañera mía, déjame; las palabras que hay entre tú y yo ya se han oído entre los vivos».^✦

מעשה בחסיד אחד שהיה רגיל בצדקה פעם אחת הלך וישב בספינה בא הרוח וטבע ספינתו בים. ראהו רבי עקיבא ובא לפני ב"ד להעיד על אשתו להנשא. עד שלא הגיע עת לעמוד בא אותו האיש ועמד לפניו. א"ל את הוא שטבעת בים א"ל הן. ומי העלך מן הים א"ל צדקה שעשיתי היא העליתני מן הים. א"ל מאין אתה יודע א"ל כשירדתי למעמקי מצולה שמעתי קול רעש גדול מגלי הים שזו אומר לזו וזו אומר לזו רוצו ונעלה את האיש הזה מן הים שעשה צדקה כל ימיו. באותה שעה פתח ר' עקיבא ואמר ברוך אלהים אלהי ישראל שבחר בדברי תורה ובדברי חכמים שדברי תורה ודברי חכמים קיימין הם לעולם ולעולמי עולמים שנאמר שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו (קהלת י"א א) ועוד כתב וצדקה תציל ממות (משלי י' ב'):

Sucedió que un piadoso, habituado a la caridad, fue una vez y se embarcó en una nave; vino el viento y hundió su nave en el mar. Lo vio Rabí Akivá y fue ante el tribunal para testificar sobre su mujer, a fin de que pudiera casarse. Antes de que llegara el momento de ponerse de pie [a testificar], vino aquel hombre y se puso ante él. Le dijo [Rabí Akivá]: ¿Tú eres el que se ahogó en el mar? Le dijo: Sí. ¿Y quién te sacó del mar? Le dijo: La caridad que hice, ella me sacó del mar. Le dijo: ¿Cómo lo sabes? Le dijo: Cuando descendí a las profundidades del abismo, oí un gran estruendo de las olas del mar, que decían una a otra y otra a otra: «Corran y subamos a este hombre del mar, que hizo caridad todos sus días». En esa hora abrió Rabí Akivá y dijo: Bendito sea Dios, el Dios de Israel, que eligió las palabras de la Torá y las palabras de los sabios, pues las palabras de la Torá y las palabras de los sabios subsisten para siempre y por los siglos de los siglos, como está dicho: «Echa tu pan sobre la superficie de las aguas, pues después de muchos días lo hallarás» (Ec 11:1); y además está escrito: «Y la caridad libra de la muerte» (Pr 10:2).

מעשה בבנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה ובאתה אשה אחת לפניו אמרה לו רבי פרנסני. אמר לה העבודה שאין בקופה של צדקה כלום. אמרה לו רבי אם אין אתה מפרנסני נמצאת הורג אלמנה ושבעה בנים. עמד ופרנסה משלו. לימים חלה בנימין הצדיק והיה מצטער על המטה. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא בנימין הצדיק שקיים אלמנה ושבעה בנים על אחת כמה וכמה והוא מצטער בצער חולי זה על המטה. מיד בקשו עליו רחמים וקרעו לו גזר דינו והוסיפו לו כ"ב שנה על שנותיו:

Sucedió que Biniamín el Justo estaba encargado de la caja de la caridad, y una mujer vino ante él y le dijo: Maestro, susténtame. Le dijo: ¡Por el servicio [del Templo]!, que no hay nada en la caja de la caridad. Ella le dijo: Maestro, si no me sustentas, resultarás matando a una viuda y siete hijos. Se levantó y la sustentó de lo suyo. Con el tiempo Biniamín el Justo enfermó y sufría en el lecho. Dijeron los ángeles ministros ante el Santo, bendito sea: Señor del mundo, Tú dijiste: «Todo el que sostiene una sola vida de Israel es como si sostuviera un mundo entero». Biniamín el Justo, que sostuvo a una viuda y a siete hijos, ¡cuánto más! Y sufre con el padecimiento de esta enfermedad en el lecho. Al instante pidieron misericordia por él, rasgaron su sentencia y le añadieron veintidós años a sus años.^✦