Avot de-Rabí Natán · Capítulo 11

שמעיה ואבטליון קבלו מהם שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתודע לרשות: אהוב את המלאכה כיצד מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה [אדם] שונא את המלאכה שכשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה נתנה בברית שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלהיך (שמות כ' ט'): רבי עקיבא אומר עתים שאדם עושה מלאכה ומתנצל מן המיתה ועתים שאין אדם עושה מלאכה ומתחייב מיתה לשמים. כיצד ישב אדם כל השבוע ולא עשה מלאכה. לערב שבת אין לו מה יאכל היו לו מעות של הקדש בתוך ביתו ונטל מהם ואכל מתחייב מיתה לשמים. אבל אם היה פועל והולך בבנין בית המקדש אף על פי שנתנו לו מעות של הקדש בשכרו ונטל מהם ואכל מתנצל מן המיתה: רבי דוסתאי אומר מנין שאם לא עשה מלאכה כל ששה שיעשה כל שבעה הרי שישב כל ימות השבת ולא עשה מלאכה ולערב שבת אין לו מה שיאכל הלך ונפל בין הגייסות ותפשוהו ואחזו אותו בקולר ועשו בו מלאכה בשבת. כל זאת שלא עשה כל ששה: רבי שמעון בן אלעזר אומר אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה שנאמר ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה [וגו'] מכל עץ הגן אכול תאכל (בראשית ב' ט"ו וט"ז): רבי טרפון אומר אף הקב"ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כ"ה ח'): רבי יהודה בן בתירא אומר [אדם] שאין לו מלאכה לעשות מה יעשה אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה ילך ויתעסק בה שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך (שם כ' ט') ומה תלמוד לומר ועשית כל מלאכתך להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות ילך ויתעסק בהן: רבי יוסי אומר אין אדם מת אלא מתוך הבטלה שנאמר ויגוע ויאסף אל עמיו (בראשית מ"ט ל"ג) הרי שנכפה ונפל על אומן שלו ומת הא אינו מת אלא מתוך הבטלה היה עומד על ראש הגג ועל שפת הנהר ונפל ומת אינו מת אלא מתוך הבטלה: שכן שמענו לאנשים. ולנשים מנין שנאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש (שמות ל"ו ו'). לטפלים מנין שנאמר ויכלא העם מהביא (שם): אמר רבי נתן בשעה שנתעסק משה במלאכת המשכן לא רצה ליטול עצה מנשיאי ישראל והיו נשיאי ישראל יושבין ושותקין ואומרין עכשיו יצטרך לנו משה. כיון ששמעו שהעבירו קול במחנה שנאמר והמלאכה היתה דים אמרו אוי לנו שלא היה לנו שותפות במלאכת המשכן. עמדו והוסיפו דבר גדול מעצמם שנאמר והנשיאים הביאו את אבני השהם (שם ל"ה כ"ז):

Shemayá y Avtalión recibieron de ellos. Shemayá dice: Ama el trabajo, odia el rabinato y no te des a conocer a la autoridad. «Ama el trabajo»: ¿cómo? Enseña que la persona debe amar el trabajo y no debe [la persona] odiar el trabajo, pues así como la Torá fue dada con un pacto, así el trabajo fue dado con un pacto, como está dicho: «Seis días trabajarás y harás toda tu labor, y el séptimo día es sábado para el Eterno tu Dios» (Ex 20:9). Rabí Akivá dice: Hay veces en que una persona trabaja y se libra de la muerte, y veces en que una persona no trabaja y se hace reo de muerte ante el Cielo. ¿Cómo? Una persona se sentó toda la semana y no trabajó; en la víspera del sábado no tiene qué comer; tenía en su casa dinero consagrado (hekdesh), tomó de él y comió: es reo de muerte ante el Cielo. Pero si era obrero y fue a trabajar en la construcción del Templo, aunque le dieron dinero consagrado como salario y tomó de él y comió, se libra de la muerte. Rabí Dostái dice: ¿De dónde que si no trabajó los seis días, debe trabajar los siete? Sucede que se sentó todos los días de la semana y no trabajó, y en la víspera del sábado no tiene qué comer; fue y cayó entre las tropas, lo apresaron, lo sujetaron con un collar y le hicieron trabajar en sábado. Todo esto por no haber trabajado los seis. Rabí Shimón ben Elazar dice: Ni siquiera Adán, el primer hombre, probó nada hasta que trabajó, como está dicho: «Y lo puso en el Jardín del Edén para que lo labrara y lo guardara [etc.]. De todo árbol del jardín comerás libremente» (Gn 2:15-16). Rabí Tarfón dice: Ni siquiera el Santo, bendito sea, hizo morar su Shejiná sobre Israel hasta que hicieron una obra, como está dicho: «Y me harán un santuario, y habitaré en medio de ellos» (Ex 25:8). Rabí Yehudá ben Betera dice: [Una persona] que no tiene trabajo que hacer, ¿qué hará? Si tiene un patio en ruinas o un campo en ruinas, que vaya y se ocupe de él, como está dicho: «Seis días trabajarás y harás toda tu labor» (ibíd. 20:9). ¿Y qué enseña «y harás toda tu labor»? Para incluir a quien tiene patios o campos en ruinas: que vaya y se ocupe de ellos. Rabí Yosé dice: Nadie muere sino por causa del ocio, como está dicho: «Y expiró y fue reunido a sus pueblos» (Gn 49:33). Si alguien sufrió un ataque de epilepsia, cayó sobre su artesano y murió, no murió sino por causa del ocio; si estaba de pie en lo alto del tejado o a la orilla del río y cayó y murió, no murió sino por causa del ocio. Así lo hemos oído respecto de los hombres. ¿Y de las mujeres, de dónde? Porque está dicho: «Hombre y mujer, que no hagan más obra para la ofrenda del santuario» (Ex 36:6). ¿De los niños pequeños, de dónde? Porque está dicho: «Y el pueblo fue contenido de traer» (ibíd.). Dijo Rabí Natán: Cuando Moisés se ocupó de la obra del Tabernáculo, no quiso tomar consejo de los príncipes de Israel, y los príncipes de Israel se quedaban sentados en silencio y decían: Ahora Moisés tendrá necesidad de nosotros. Cuando oyeron que se había hecho pasar la voz por el campamento, como está dicho: «Y la obra era suficiente» (ibíd. 36:7), dijeron: ¡Ay de nosotros, que no tuvimos parte en la obra del Tabernáculo! Se levantaron y añadieron algo grande de su propia cuenta, como está dicho: «Y los príncipes trajeron las piedras de ónice» (ibíd. 35:27).^✦

ושנא את הרבנות כיצד מלמד שלא יניח אדם עטרה מעצמו בראשו אבל אחרים יניחו לו שנאמר יהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך (משלי כ"ז ב'): אמר רבי עקיבא כל המגביה עצמו על דברי תורה למה הוא דומה לנבלה מושלכת בדרך כל עובר ושב מניח ידו על חוטמו ומתרחק ממנה והולך שנאמר אם נבלת בהתנשא אם זמות יד לפה (שם ל' ל"ב). [א"ל בן עזאי דרשהו מענינו] אם מנבל אדם עצמו על דברי תורה ואוכל תמרים חרובים ולובש בגדים צואים ויושב ומשמר על פתח של חכמים כל עובר ושב אומר שמא שוטה הוא זה לסוף אתה מוצא כל התורה כולה עמו: רבי יוסי אומר רד מטה למעלה ולמעלה למטה כל המגביה עצמו על דברי תורה סוף שמשפילין אותו וכל המשפיל עצמו על דברי תורה סוף שמגביהין אותו:

«Y odia el rabinato»: ¿cómo? Enseña que nadie debe ponerse por sí mismo una corona en la cabeza, pero otros se la pondrán, como está dicho: «Que te alabe otro y no tu boca, un extraño y no tus labios» (Pr 27:2). Dijo Rabí Akivá: Todo el que se engrandece a costa de las palabras de la Torá, ¿a qué se parece? A un cadáver tirado en el camino: todo el que pasa pone su mano sobre la nariz y se aleja de él, como está dicho: «Si te has envilecido al enaltecerte, y si has meditado, mano a la boca» (ibíd. 30:32). [Le dijo Ben Azái: Explícalo según su contexto:] si alguien se envilece a sí mismo por las palabras de la Torá, y come algarrobas, viste ropas sucias y se sienta a vigilar a la puerta de los sabios, y todo el que pasa dice: ¿No será este un necio?, al final encuentras que toda la Torá está con él. Rabí Yosé dice: Desciende de abajo a arriba y de arriba a abajo: todo el que se engrandece a costa de las palabras de la Torá, al final lo rebajan; y todo el que se rebaja a costa de las palabras de la Torá, al final lo elevan.^✦

ואל תתודע לרשות כיצד מלמד שלא יצא לו לאדם שם ברשות כיון שיצא לו שם ברשות סוף נותנין בו עיניהם והורגים אותו ונוטלין הימנו כל ממונו. כיצד היה חבירו [יושב] בשוק ואומר הקב"ה יחננו לפלוני היום יצאו מתוך ביתו מאה שוורים מאה רחלים ומאה עזים ושמע הימנו סרדיוט אחר והלך ואמר להגמון עמד והקיף את כל ביתו ונטל ממנו כל ממונו עליו הכתוב אומר מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו (שם כ"ז י"ד): דבר אחר אל תתודע לרשות היה חבירו יושב בשוק ואמר הקב"ה יחננו לפלוני אותו היום הכניס לתוך ביתו כמה כורין של חטים כמה כורין של שעורים שמעו ממנו לסטים ובאו והקיפו את כל ביתו נטלו ממנו כל ממונו לשחרית אין לו כלום עליו הכתוב אומר מברך רעהו בקול גדול וגו': דבר אחר אל תתודע לרשות כיצד מלמד שלא יכוין אדם לומר אני הוא שר העיר ואני הוא המשנה מפני שגוזלין לישראל:

«Y no te des a conocer a la autoridad»: ¿cómo? Enseña que a nadie le salga fama ante la autoridad, pues cuando le sale fama ante la autoridad, al final le ponen los ojos encima, lo matan y le quitan todos sus bienes. ¿Cómo? Su compañero estaba [sentado] en el mercado y decía: El Santo, bendito sea, ha favorecido a fulano: hoy salieron de su casa cien bueyes, cien ovejas y cien cabras. Lo oyó un soldado, fue y se lo dijo al gobernador; este se levantó, rodeó toda su casa y le quitó todos sus bienes. De él dice la Escritura: «El que bendice a su prójimo con voz fuerte, se le contará por maldición» (ibíd. 27:14). Otra interpretación: «No te des a conocer a la autoridad»: su compañero estaba sentado en el mercado y dijo: El Santo, bendito sea, ha favorecido a fulano: ese día metió en su casa tantos coros de trigo y tantos coros de cebada. Lo oyeron unos bandidos, vinieron y rodearon toda su casa y le quitaron todos sus bienes; a la mañana no le queda nada. De él dice la Escritura: «El que bendice a su prójimo con voz fuerte, etc.». Otra interpretación: «No te des a conocer a la autoridad»: ¿cómo? Enseña que nadie debe pretender decir: Yo soy el jefe de la ciudad, yo soy el segundo, porque despojan a Israel.

דבר אחר אל יכוין אדם ליטול את הרשות שאף על פי שבראשונה פותחין לו פתח ומלוים לו באחרונה קשה לו:

Otra interpretación: Que nadie pretenda tomar la autoridad, pues aunque al principio le abren una puerta y lo acompañan, al final le resulta duro.

אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תורו דבר שלא כתלמוד תורה ותחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים ואף התלמידים הבאים אחריכם שמא יורו דבר משמכם שלא כתלמוד תורה ויחובו חובת גלות ויגלו למקום מים הרעים: איזהו מים הרעים הוי אומר ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם (תהלים ק"ו ל"ה): דבר אחר מים הרעים כמשמעו: וי"א שמא יגלו לעבודה קשה:

Avtalión dice: Sabios, sean cuidadosos con sus palabras, no sea que enseñen algo que no esté conforme al estudio de la Torá, incurran en la culpa del destierro y sean desterrados a un lugar de aguas malas; y también los discípulos que vengan después de ustedes, no sea que enseñen algo en nombre de ustedes que no esté conforme al estudio de la Torá, incurran en la culpa del destierro y sean desterrados a un lugar de aguas malas. ¿Cuáles son «las aguas malas»? Di: «Y se mezclaron con las naciones y aprendieron sus obras» (Sal 106:35). Otra interpretación: «las aguas malas» en su sentido literal. Y algunos dicen: [no sea que] sean desterrados a trabajos forzados.