Parágrafos 91–100

ומאי טעמא היא בסוף התיבה ואינה בראשה, ללמדך שאותה תגא עולה עד למעלה למעלה, ומאי משמע דהאי תגא אבן יקרה היא מכוללת ומעוטרת דכתיב (תהלים קי"ח כב) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, ועולה עד המקום אשר נחצבה ממנו דכתיב (בראשית מ"ט כד) משם רועה אבן ישראל. מא:

¿Y por qué razón está al final de la palabra y no al principio? Para enseñarte que esa corona sube hasta lo más alto. ¿Y qué indica que esta corona es una piedra preciosa, completa y coronada? Pues está escrito: «La piedra que desecharon los constructores se ha convertido en cabeza del ángulo» [Sal 118:22], y sube hasta el lugar del que fue tallada, como está escrito: «de allí, el pastor, la piedra de Israel» [Gn 49:24].^✦

ועוד אמר מאי טעמא אנו מטילין תכלת בציצית, ומאי טעמא שלשים ושתים, משל למה ה"ד למלך שהיה לו גן נאה ולו ל"ב נתיבות ושם שומר עליהם והודיע לו לבדו אותן הנתיבות, א"ל שומרם ולך בהם בכל יום ובכל זמן שתדרכם שלום לך, ומה עשה אותו השומר, שם שומרים עליהם, אמר אם אני אהיה לבדי באלה הנתיבות אי אפשר לשומר אחד לקיים כל אלה הנתיבות, ועוד כי יאמרו העולם כילי הוא מלך זה לכך שם שומר זה שומרים אחרים לכל הנתיבות, אלה הם ל"ב נתיבות:

Dijo además: ¿Por qué razón ponemos tejélet en los flecos (tsitsit)? ¿Y por qué razón [son] treinta y dos [hilos]? ¿A qué se parece? A un rey que tenía un jardín hermoso, y en él treinta y dos senderos; y puso sobre ellos un guardián, y le dio a conocer a él solo esos senderos. Le dijo: Guárdalos y camina por ellos cada día; y todo el tiempo que los recorras, tendrás paz. ¿Y qué hizo ese guardián? Puso guardianes sobre ellos. Dijo: Si yo estoy solo en estos senderos, es imposible que un solo guardián mantenga todos estos senderos; y además, la gente dirá: Tacaño es este rey. Por eso aquel guardián puso otros guardianes en todos los senderos. Estos son los treinta y dos senderos.^✦

ומ"ט דתכלת, אמר השומר שמא יאמרו השומרים האלה הגן שלנו הוא, נתן להם סימן, ואמר להם ראו זה סימן של מלך שהוא שלו הגן הזה ואלה הנתיבות הוא תקנם ואינם שלי, והנה חותמו, משל למה"ד למלך ובתו שהיו להם עבדים ובקשו לילך למרחוק פחדו מאימת המלך נתן להם המלך סימנו, פחדו מן הבת, נתנה להם סימן, אמרו מעתה בשני סמנים אלה (תהלים קכא ז) ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך. מב:

¿Y por qué la tejélet? Dijo el guardián: Tal vez estos guardianes digan: El jardín es nuestro. Les dio una señal y les dijo: Vean, esta es la señal del rey, que suyo es este jardín, y estos senderos él los dispuso y no son míos; y he aquí su sello. ¿A qué se parece? A un rey y su hija que tenían siervos, y [estos] quisieron ir lejos. Tuvieron temor del rey; el rey les dio su señal. Tuvieron temor de la hija; ella les dio una señal. Dijeron: De ahora en adelante, con estas dos señales, «el Eterno te guardará de todo mal; guardará tu alma» [Sal 121:7].

ישב ר' אמוראי ודרש מאי דכתיב (מ"א ח' כז) הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, מלמד שע"ב שמות יש לו להקב"ה וכולם קבעם בשבטים דכתיב (שמות כ"ח י) ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדותם, וכתיב (יהושע ד' ט) ושתים עשרה אבנים הקים וגו', מה אלה אבני זכרון אף אלה אבני זכרון, ושתים עשרה אבנים הם ע"ב כנגד ע"ב שמות של הקב"ה, ומאי טעמא התחיל בשתים עשרה, ללמדך שי"ב מנהיגים יש לו להקב"ה ובכל אחד ואחד ששה כוחות' ומאי נינהו, ע"ב לשונות:

Se sentó Rabí Amorai y enseñó: ¿Qué [significa] lo que está escrito: «He aquí que los cielos y los cielos de los cielos no te pueden contener» [1 Re 8:27]? Enseña que el Santo, bendito sea, tiene setenta y dos nombres, y a todos los fijó en las tribus, como está escrito: «seis de sus nombres sobre una piedra, y los nombres de los seis restantes sobre la otra piedra, según su nacimiento» [Ex 28:10]; y está escrito: «Y doce piedras levantó», etc. [Jos 4:9]. Así como aquellas son piedras de memoria, así también estas son piedras de memoria. Y las doce piedras son setenta y dos, frente a los setenta y dos nombres del Santo, bendito sea. ¿Y por qué razón comenzó por doce? Para enseñarte que el Santo, bendito sea, tiene doce guías, y en cada uno seis poderes. ¿Y qué son? Setenta y dos lenguas.^✦

ואילן אחד יש לו להקב"ה ובו שנים עשר גבולי אלכסונין גבול מזרחית צפונית, גבול מזרחית דרומית, גבול מזרחית רומית, גבול מזרחית תחתית, גבול מערבית דרומית, גבול מערבית צפונית, גבול מערבית רומית, גבול מערבית תחתית, גבול דרומית רומית, גבול דרומית תחתית, גבול צפונית רומית, גבול צפונית תחתית ומרחיבין והולכין עד עדי עד, והם זרועות עולם, ובפנים בהם הוא האילן, ובכל אלו האלכסונין יש כנגדם פקידים והם שנים עשר י', וגם בפנים בגלגל י"ב פקידים, אלה שלשים וששה פקידים עם האלכסונים, ולכל אחד יש אחד כדכתיב (קהלת ה' ז) כי גבוה מעל גבוה שומר, נמצא לרוח מזרחית תשעה, לרוח מערבית תשעה, לרוח צפונית תשעה, לרוח דרומית תשעה, והיינו י"ב וי"ב וי"ב שהם פקידים בתלי, וגלגל ולב, והם ל"ו, וכלם ל"ו מל"ו שכח האחד בחבירו ואע"פ ששנים עשר בכל אחד ואחד מן השלשה כלם אדוקין זה בזה, וכל השלשים וששה כחות נמצאים בראשון שהוא תלי, אם תדרשם בגלגל תמצאם אותם עצמם, ואם תדרשם בלב תמצא אותם עצמם, הלכך לכל אחד ל"ו וכלם אינם יותר מל"ו צורות, וכלם נשלמו בל"ב מסור לל"ב ל"ב ונשארו ארבעה והם ס"ד צורות, ומנלן דנמסר ל"ב לל"ב דכתיב (שם) כי גבוה מעל גבוה שומר, א"כ היינו ס"ד, חסר שמונה לע"ב שמותיו של הקב"ה והיינו דכתיב (שם) וגבוהים עליהם, והם ז' ימי השבוע וחסר א' והיינו דכתיב (שם ח) ויתרון ארץ בכל היא מלך, ומאי יתרון, מקום שמשם נחצב הארץ, והוא יתרון ממה שהיה, ומאי ניהו יתרון כל דבר שבעולם כשאנשי העולם ראוים לקחת מזיוו אז הוא יתרון:

Y el Santo, bendito sea, tiene un árbol, y en él doce límites diagonales: el límite nororiental, el límite suroriental, el límite oriental superior, el límite oriental inferior, el límite suroccidental, el límite noroccidental, el límite occidental superior, el límite occidental inferior, el límite meridional superior, el límite meridional inferior, el límite septentrional superior, el límite septentrional inferior. Y se van ensanchando hasta la eternidad de las eternidades, y son los brazos del mundo; y dentro de ellos está el árbol. Y frente a todas estas diagonales hay oficiales, y son doce; y también dentro, en la esfera, [hay] doce oficiales: estos son treinta y seis oficiales con las diagonales. Y cada uno tiene otro [sobre él], como está escrito: «porque sobre el alto vigila otro más alto» [Ecl 5:7]. Resulta que para el lado oriental [hay] nueve, para el lado occidental nueve, para el lado septentrional nueve, para el lado meridional nueve; y son doce y doce y doce, que son los oficiales del Teli, de la esfera y del corazón, y son treinta y seis. Y todos son treinta y seis de treinta y seis, pues el poder de cada uno está en su compañero; y aunque hay doce en cada uno de los tres, todos están unidos unos con otros. Y los treinta y seis poderes se encuentran todos en el primero, que es el Teli; si los buscas en la esfera, los hallarás a ellos mismos, y si los buscas en el corazón, los hallarás a ellos mismos. Por eso cada uno tiene treinta y seis, y todos juntos no son más que treinta y seis formas. Y todos se completan en treinta y dos: treinta y dos entregados a treinta y dos, y quedan cuatro; y son sesenta y cuatro formas. ¿Y de dónde sabemos que treinta y dos son entregados a treinta y dos? Pues está escrito: «porque sobre el alto vigila otro más alto» [Ecl 5:7]. Si es así, son sesenta y cuatro; faltan ocho para los setenta y dos nombres del Santo, bendito sea. Y esto es lo que está escrito: «y otros más altos sobre ellos» [Ecl 5:7], y estos son los siete días de la semana. Y falta uno, y esto es lo que está escrito: «Y la ventaja de la tierra está en todo; es un rey» [Ecl 5:8]. ¿Y qué es «ventaja» (yitrón)? El lugar del que fue tallada la tierra, y es una ventaja respecto de lo que había. ¿Y qué es esa ventaja? Toda cosa del mundo, cuando los hombres del mundo son dignos de recibir de su resplandor, entonces es ventaja.^✦

ומאי ניהו ארץ שנחצבה ממנו שמים והוא כסאו של הקב"ה, והוא אבן יקרה, והוא ים החכמה וכנגדה תכלת בציצית, דאמר ר' מאיר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר (שמות כ"ד י) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר, ואומר (יחזקאל א' כו) כמראה אבן הספיר דמות כסא:

¿Y qué es aquello de lo que fue tallada la tierra? Los cielos; y es el trono del Santo, bendito sea, y es la piedra preciosa, y es el mar de la sabiduría. Y frente a ella está la tejélet de los flecos, pues dijo Rabí Meír: ¿Por qué se distingue la tejélet de todos los demás colores? Porque la tejélet se parece al mar, el mar se parece al firmamento y el firmamento se parece al Trono de Gloria, como se dice: «Y vieron al Dios de Israel, y bajo sus pies había como una obra de losa de zafiro, y como la sustancia misma de los cielos en pureza» [Ex 24:10]; y dice: «como aspecto de piedra de zafiro, la semejanza de un trono» [Ez 1:26].^✦

ישב ר' ברכיה ודרש מאי דכתיב (שמות כ"ה ב) ויקחו לי תרומה, הרימו אותי בתפלותיכם ' ומי, אותו שנדבו לבו להמשך מן העוה"ז, כבדוהו כי בו אני שמח שיודע שמי, וממנו ראוי לקחת את תרומתי שנאמר (שם ב) מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, מאותו המתנדב, ואמר ר' רחומאי הצדיקים והחסידים שבישראל שמרימין אותי על כל העולם בזכותיהן ומהן מתפרנס הלב והלב מפרנסן:

Se sentó Rabí Berejiá y enseñó: ¿Qué [significa] lo que está escrito: «Y que tomen para mí una ofrenda (terumá)» [Ex 25:2]? Elévenme con sus oraciones. ¿Y quién? Aquel a quien su corazón mueve a apartarse de este mundo. Hónrenlo, porque en él me alegro, porque conoce mi nombre; y de él es apropiado tomar mi ofrenda, como se dice: «de todo hombre a quien su corazón mueva, tomarán mi ofrenda» [Ex 25:2]: de aquel que se ofrece. Y dijo Rabí Rejumai: [Son] los justos y los piadosos de Israel, que me elevan sobre todo el mundo por sus méritos; y de ellos se sustenta el corazón, y el corazón los sustenta.^✦

וכל הצורות הקדושות ממונות על כל האומות וישראל קדושים נטלו גוף האילן ולבו, מה לב שהוא הדר פרי הגוף, אף ישראל נטלו פרי עץ הדר, מה אילן תמר ענפיו סביביו ולולבו באמצע אף ישראל נטלו גוף האילן זה שהוא ל ב ו, וכנגד הגוף חוט השדרה באדם שהוא עיקר הגוף, ומה לולב זה כתיב לו לב אף לב מסור לו, ומה לב, זה שלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה בו אף בכל נתיב מהן צורה שומרת דכתיב (בראשית ג' כד) לשמור את דרך עץ החיים:

Y todas las formas santas están designadas sobre todas las naciones; pero Israel, santo, tomó el tronco del árbol y su corazón. Así como el corazón es la belleza del fruto del cuerpo, así también Israel tomó «el fruto del árbol hermoso». Así como la palmera tiene sus ramas alrededor y su brote (lulav) en el centro, así también Israel tomó el tronco de este árbol, que es su corazón (libbó). Y frente al tronco [está] en el hombre la médula espinal, que es lo principal del cuerpo. Y así como en lulav está escrito lo lev («tiene corazón»), así también el corazón le está entregado. ¿Y qué es el corazón? Son los treinta y dos senderos maravillosos de la sabiduría que hay en él; y en cada uno de estos senderos hay una forma que guarda, como está escrito: «para guardar el camino del árbol de la vida» [Gn 3:24].^✦

ומאי ניהו צורות, דכתיב (שם) וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, ומאי וישכן מקדם לגן עדן, וישכן באותם הנתיבות שקדמו לאותו מקום הנקרא גן עדן ושקדם לכרובים דכתיב (שם) את הכרובים, ושקדם ללהט דכתיב (שם) ואת להט החרב המתהפכת, שקדם, והכתיב שמים דמים ואש קדמו דכתיב (שם מו) יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, וכתיב (שם ח) ויקרא אלהים לרקיע שמים, ומנלן דשמים הוי אש דכתיב (דברים ד, כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא:

¿Y qué son las formas? Pues está escrito: «E hizo morar al oriente (mi-qédem) del jardín del Edén a los querubines y la llama de la espada que se revolvía, para guardar el camino del árbol de la vida» [Gn 3:24]. ¿Y qué es «e hizo morar mi-qédem del jardín del Edén»? Hizo morar en aquellos senderos que precedieron (qadmu) a ese lugar llamado jardín del Edén, y que precedieron a los querubines, como está escrito: «a los querubines», y que precedieron a la llama, como está escrito: «y la llama de la espada que se revolvía». ¿Que precedieron? Pero ¿no está escrito que los cielos, que son agua y fuego, precedieron? Pues está escrito: «Haya un firmamento en medio de las aguas, y que separe entre aguas y aguas» [Gn 1:6], y está escrito: «Y llamó Dios al firmamento cielos» [Gn 1:8]. ¿Y de dónde sabemos que los cielos son fuego? Pues está escrito: «Porque el Eterno tu Dios es fuego consumidor, Dios celoso» [Dt 4:24].^✦

ומנלן דשמים הקדוש ברוך הוא, דכתיב (מ"א ה' לב) ואתה תשמע השמים, אטו שלמה התפלל אל השמים שישמעו תפלתם, אלא אותו שנקרא שמו על השמים דכתיב (שם כ"ז) השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, הרי שמו של הקב"ה והוי אש ואמרת קדם, אלא אימא כחם קדם של אותם צורות של המקום ההוא ואח"כ הצורות הקדושות ההם, ומאי ניהו כחם, כד"א (ש"א ב' ב) אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו:

¿Y de dónde sabemos que los cielos son el Santo, bendito sea? Pues está escrito: «Y tú escucha [desde] los cielos» [1 Re 8:32]. ¿Acaso Salomón oró a los cielos para que escucharan su oración? Sino a Aquel cuyo nombre es invocado sobre los cielos, como está escrito: «los cielos y los cielos de los cielos no te pueden contener» [1 Re 8:27]. He aquí que es el nombre del Santo, bendito sea, y es fuego; ¿y tú dijiste «precedió»? — Sino di: el poder de aquellas formas de ese lugar precedió, y después [vinieron] esas formas santas. ¿Y qué es su poder? Como se dice: «No hay santo como el Eterno, porque no hay nadie fuera de ti, y no hay roca (tsur) como nuestro Dios» [1 Sam 2:2].^✦