Parágrafos 131–140

ומאי הוי כבוד ה' זה, משל למה"ד למלך שהיתה לו מטרוניתא בחדרו שכל חיילותיו משתעשעין בה, והיו לה בנים ובאים בכל יום לראות פני המלך ומברכין אותו, אמרו לו אמנו אנה היא, אמר להם לא תוכלו לראותה עתה, אמרו ברוכה תהא בכל מקום שהיא:

¿Y qué es esta «gloria del Eterno»? Una parábola: ¿a qué se asemeja esto? A un rey que tenía una reina en su cámara, con la que todos sus ejércitos se deleitaban; y ella tenía hijos, que venían cada día a ver el rostro del rey y lo bendecían. Le dijeron: «Nuestra madre, ¿dónde está?». Les dijo: «No pueden verla ahora». Dijeron: «¡Bendita sea, en cualquier lugar donde esté!».^✦

ומאי דכתיב (שם) ממקומו, מכלל דליכא דידע את מקומו, משל לבת מלך שבאה מרחוק ולא ידעו מאין באה, עד שראו שהיא אשת חיל נאה והגונה בכל מעשיה, אמרו זאת ודאי מצד האור נלקחה, כי במעשיה יאיר העולם, שאלו אותה מאין את, אמרה ממקומי אמרו אם כן גדולים אנשי מקומך, ברוכה תהיי ומבורכת מקומה:

¿Y qué es lo que está escrito: «desde su lugar» [ibíd.]? De ello se deduce que no hay nadie que conozca su lugar. Una parábola: a una hija de rey que vino de lejos, y no sabían de dónde venía, hasta que vieron que era una mujer virtuosa, hermosa y digna en todas sus obras. Dijeron: «Ésta, ciertamente, fue tomada del lado de la luz, pues por sus obras se ilumina el mundo». Le preguntaron: «¿De dónde eres?». Dijo: «De mi lugar». Dijeron: «Si es así, grandes son los hombres de tu lugar. ¡Bendita seas, y bendito sea tu lugar!».^✦

וכי אין כבוד ה' זה אחת מצבאותיו, לא גרע, אמאי מברכין ליה, אלא משל למה"ד לאיש שהיה לו גן נאה וחוץ לגן בקרוב ממנו חתיכת שדה נאה עשה בו גינה נאה השקה את הגן בתחלת שקיותו והלכו להם המים על כל הגן אך לא על אותה חתיכה של שדה שהיא אינה דבקה אע"פ שהכל אחד הוא, לפיכך פתח לה מקום והשקה לה לבדה:

¿Acaso esta gloria del Eterno no es una de sus huestes? ¿No es [entonces] inferior? ¿Por qué la bendicen? Sino una parábola: ¿a qué se asemeja esto? A un hombre que tenía un jardín hermoso, y fuera del jardín, cerca de él, un trozo de campo hermoso, e hizo en él un jardincito hermoso. Regó el jardín al comienzo de su riego, y las aguas se extendieron por todo el jardín, pero no por aquel trozo de campo, porque no está unido [a él], aunque todo es uno. Por eso le abrió un paso y lo regó a él solo.

אמר רבי רחומאי כבו"ד ול"ב הרי הם אחד, אלא שהכבוד נקרא על שם פעולת מעלה, ולב נקרא על שם פעולת מטה, והיינו כבוד השם והיינו לב השמים:

Dijo Rabí Rejumai: Kavod («gloria») y lev («corazón») son uno; sino que la gloria se llama así por la acción de arriba, y el corazón se llama así por la acción de abajo. Y esto es la gloria del Eterno, y esto es el corazón del cielo.^✦

אמר ר' יוחנן מאי דכתיב (שמות י"ז יא) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל (שמות י"ג יא) וכאשר יניח ידו וגבר עמלק, מלמד שהעולם מתקיים בשביל נשיאת כפים, מאי טעמא, משום דאותו כח שניתן ליעקב אבינו שמו ישראל, לאברהם ליצחק וליעקב ניתני כוחות, אחד לכל אחד ואחד, ובמדה שהלך כל אחד ואחד דוגמתה ניתן לו, אברהם גמל חסד לעולם שהיה מזמין לכל באי עולם ועוברי דרכים מזון וגומל חסד ויוצא לקראתם דכתיב (בראשית י"ח ב) וירץ לקראתם, ועוד וישתחו ארצה (שם) זאת היתה גמילת חסד שלימה, והקב"ה מדד לו במדתו ונתן לו מדת החסד דכתיב (מיכה ז' כ) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם, אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, מאי מימי קדם, מלמד שאם לא היה אברהם גומל חסד וזוכה למדת חסד לא היה יעקב זוכה למדת אמת, שבזכות שזכה אברהם למדת חסד זכה יצחק למדת פחד דכתיב (בראשית ל"א נג) וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, אטו יש איש שישבע כך באמונת פחד אביו, אלא עד כאן לא ניתן ליעקב כח, ונשבע בכח שניתן לאביו שנאמר וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, ומאי ניהו, תהו שממנו יוצא הרע המתהא את בני אדם, ומאי ניהו, הוא דכתיב (מ"א י"ח לח) ותפול אש ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר ואת המים אשר בתעלה לחכה, וכתיב (דברים ד כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא:

Dijo Rabí Yojanán: ¿Qué es lo que está escrito: «Y sucedía que, cuando Moisés alzaba su mano, prevalecía Israel; y cuando bajaba su mano, prevalecía Amalec» [Ex 17:11]? Enseña que el mundo subsiste por el alzamiento de las palmas. ¿Por qué razón? Porque aquella potencia que fue dada a Jacob nuestro padre se llama Israel. A Abraham, a Isaac y a Jacob les fueron dadas potencias, una a cada uno; y conforme al atributo por el que anduvo cada uno, a semejanza de él le fue dada. Abraham practicó la bondad en el mundo, pues preparaba alimento a todos los que venían al mundo y a los caminantes, y practicaba la bondad y salía a su encuentro, como está escrito: «y corrió a su encuentro» [Gn 18:2]; y además: «y se postró en tierra» [ibíd.]: ésta fue una bondad completa. Y el Santo, bendito sea, le midió con su propia medida y le dio el atributo de la bondad (Jésed), pues está escrito: «Darás verdad a Jacob, bondad a Abraham, como juraste a nuestros padres desde los días de antaño» [Mi 7:20]. ¿Qué es «desde los días de antaño»? Enseña que si Abraham no hubiera practicado la bondad y no hubiera merecido el atributo de la bondad, Jacob no habría merecido el atributo de la verdad; pues por el mérito con que Abraham mereció el atributo de la bondad, Isaac mereció el atributo del temor (Pájad), como está escrito: «Y juró Jacob por el Temor de su padre Isaac» [Gn 31:53]. ¿Acaso hay un hombre que jure así, por la fe del temor de su padre? Sino que hasta entonces no se le había dado potencia a Jacob, y juró por la potencia que había sido dada a su padre, como se dice: «Y juró Jacob por el Temor de su padre Isaac». ¿Y qué es [ese Temor]? El tohu, del que sale el mal que confunde (metahé) a los hombres. ¿Y qué es? Es lo que está escrito: «Y cayó fuego y consumió el holocausto, la leña, las piedras y el polvo, y lamió el agua que había en la zanja» [1 R 18:38]; y está escrito: «Porque el Eterno, tu Dios, es fuego consumidor, Dios celoso» [Dt 4:24].^✦

ומאי ניהו חסד, היינו תורה דכתיב (ישעי' נ"ה א) הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף, הוא כסף דכתיב לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, יאכילכם תורה וילמדכם כי כבר זכיתם לכך בזכות אברהם אשר היה גומל חסד, בלא כסף היה מאכיל, ומשקה בלא מחיר יין וחלב:

¿Y qué es la bondad? Es la Torá, pues está escrito: «¡Oh, todos los sedientos, vengan a las aguas; y el que no tiene plata…!» [Is 55:1]. Ésa es la plata, pues está escrito: «vengan, compren y coman; vengan, compren sin plata y sin precio vino y leche». Les dará a comer Torá y les enseñará, porque ya lo merecieron por el mérito de Abraham, que practicaba la bondad: sin plata daba de comer, y daba de beber sin precio vino y leche.

מהו יין וחלב, ומה ענין זה אצל זה, אלא מלמד שהיין הוא פחד וחלב הוא חסד, ומפני מה הזכיר יין תחילה, מפני שהוא קרוב אלינו יותר, יין וחלב סלקא דעתך, אלא אימא דמות יין וחלב, ובזכות אברהם שזכה למדת חסד זכה יצחק למדת פחד, והואיל וזכה יצחק למדת פחד זכה יעקב למדת אמת, שהוא מדת שלום, ומדד לו הקב"ה כמדתו דכתיב (בראשית כ"ה כז) ויעקב איש תם יושב אהלים ואין תם אלא שלום דכתיב (דברים י"ח יג) תמים תהיה עם ה' אלהיך, ומתרגמינן שלים תהא, ואין תם אלא תורה שנאמר (מלאכי ב' ו) תורת אמת היתה בפיהו וגו', ומה כתיב בתריה בשלום ובמישור הלך אתי, ואין מישור אלא שלום דכתיב (תהלים כ"ח כא) תום ויושר, הלכך והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל (שמות י"ג יא) מלמד שהמדה שנקראת ישראל בתוכה תורת אמת:

¿Qué es «vino y leche», y qué tiene que ver lo uno con lo otro? Sino que enseña que el vino es el Temor y la leche es la Bondad. ¿Y por qué mencionó primero el vino? Porque está más cerca de nosotros. ¿Se te ocurre [que se trata literalmente de] vino y leche? Di más bien: la semejanza del vino y de la leche. Y por el mérito de Abraham, que mereció el atributo de la bondad, Isaac mereció el atributo del temor; y puesto que Isaac mereció el atributo del temor, Jacob mereció el atributo de la verdad, que es el atributo de la paz. Y el Santo, bendito sea, le midió conforme a su medida, pues está escrito: «Y Jacob era hombre íntegro (tam), que habitaba en tiendas» [Gn 25:27]; y tam no es sino paz, pues está escrito: «Íntegro serás con el Eterno, tu Dios» [Dt 18:13], y lo traducimos [al arameo]: «Perfecto (shelim) serás». Y tam no es sino Torá, como se dice: «La Torá de verdad estuvo en su boca», etc. [Mal 2:6]; ¿y qué está escrito a continuación? «En paz y en rectitud anduvo conmigo»; y la rectitud no es sino paz, pues está escrito: «Integridad y rectitud» [Sal 25:21]. Por eso, «Y sucedía que, cuando Moisés alzaba su mano, prevalecía Israel» [Ex 17:11]: enseña que el atributo que se llama Israel tiene dentro de sí la Torá de verdad.^✦

ומאי ניהו תורת אמת, דבר שמורה על אמיתות העולמים ופעולתו במחשבה והוא מעמיד עשרה מאמרות שבהם עומד העולם והוא אחד מהם, וברא באדם כנגד אותם עשרה מאמרות עשר אצבעות ידים, וכשהיה משה מרים ידו ומכוין במיעוט כוונת הלב באותה המדה הנקראת ישראל ובתוכה תורת אמת ורומז לו עשר אצבעות ידיו שהוא מעמיד את העשרה, ואם לא יעזור את ישראל לא יתקיימו העשרה מאמרות בכל יום ויום הלכך וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק (שם) וכי היה משה עושה שיגבר עמלק דכתיב וכאשר יניח ידו וגבר עמלק, אלא אסור לו לאדם לשהות שלש שעות כפיו פרושות השמים:

¿Y qué es la Torá de verdad? Algo que indica la verdad de los mundos y cuya acción está en el pensamiento; y ella sostiene los diez dichos en los que se sostiene el mundo, y ella es uno de ellos. Y creó en el hombre, frente a esos diez dichos, los diez dedos de las manos. Y cuando Moisés alzaba su mano y dirigía, con un mínimo de intención del corazón, [su mente] hacia aquel atributo que se llama Israel, dentro del cual está la Torá de verdad, y le aludía con los diez dedos de sus manos que él sostiene a los diez —y si no ayudara a Israel, no se mantendrían los diez dichos cada día—, por eso «prevalecía Israel». «Y cuando bajaba su mano, prevalecía Amalec» [ibíd.]. ¿Acaso Moisés hacía que prevaleciera Amalec, como está escrito: «y cuando bajaba su mano, prevalecía Amalec»? Sino que al hombre le está prohibido permanecer tres horas con las palmas extendidas hacia el cielo.^✦

שאלו לו תלמידיו למי נושאין כפים, אמר להם לרום השמים, מנא לן, דכתיב (חבקוק ג' י) נתן תהום קולו רום ידהו נשא, הא למדת שאין נשיאת כפים אלא לרום שמים, וכשיש בישראל משכילים ויודעים את סוד השם הנכבד ונושאים כפיהם, מיד נענים שנאמר (ישעי' נ"ח ט) אז תקרא וה' יענה, אם אז תקרא ה' יענה מיד:

Le preguntaron sus discípulos: ¿Hacia quién se alzan las palmas? Les dijo: hacia la altura de los cielos. ¿De dónde lo sabemos? Pues está escrito: «El abismo dio su voz, a lo alto alzó sus manos» [Hab 3:10]. He aquí que aprendiste que el alzamiento de las palmas no es sino hacia la altura de los cielos. Y cuando hay en Israel entendidos que conocen el secreto del Nombre glorioso y alzan sus palmas, al instante son respondidos, como se dice: «Entonces llamarás, y el Eterno responderá» [Is 58:9]: si «entonces» llamas, el Eterno responderá al instante.

מאי ניהו אז, אלא מלמד שאין רשות לקרוא לאל"ף לבדה אלא על ידי שנים האותיות הדבקים בה היושבים ראשונה במלכות, ועם האל"ף הם שלשה ונשארו שבע מעשרה מאמרות, והיינו ז' דכתיב (שמות ט"ו א) אז ישיר משה ובני ישראל גם כן:

¿Qué es «entonces» (az)? Enseña que no hay permiso para invocar a la álef sola, sino por medio de las dos letras unidas a ella, que se sientan en primer lugar en el reino; y con la álef son tres, y quedan siete de los diez dichos; y esto es la zayin [= 7]; como está escrito también: «Entonces (az) cantó Moisés, y los hijos de Israel» [Ex 15:1].^✦