Tzavaat ha-Rivash · Sección 132

פירוש הפסוק בתהלים אודה ד' בכל לבי אספרה כל נפלאותיך הנה יש לומר על פשט הפסוק דבשלמא מה שאמר אודה ד' בכל לבי ניחא. אבל סיפא דקרא אספרה כל נפלאותיך קשה הלא כתיב מי ימלל גבורות ד' ישמיע כל תהלתו איך אמר אספרה כל נפלאותיך.

Explicación del verso en Salmos: «Te daré gracias, Eterno, con todo mi corazón; contaré todas Tus maravillas» [Sal 9:2]. Hay que decir, sobre el sentido simple del verso: bien, lo que dijo «daré gracias al Eterno con todo mi corazón» se entiende; pero el final del verso, «contaré todas Tus maravillas», es difícil: ¿acaso no está escrito «¿Quién expresará las proezas del Eterno, hará oír toda su alabanza?» [Sal 106:2]? ¿Cómo dijo «contaré todas Tus maravillas»?

וא"ל עפי' מש"כ בזוהר והאלקים נסה את אברהם הול"ל נסה אברהם.

Y hay que decir, conforme a lo que está escrito en el Zóhar sobre «Y Dios probó a Abraham» [Gn 22:1]: debería haber dicho «probó a Abraham».

ויובן עפ"י הידוע כי מדת אברהם הוא חסד כמ"ש חסד לאברהם וארז"ל שיש מלאכים שאין אומרים שירה אלא פעם אחד בשבוע ויש אומרים פעם אחת ביובל ומה שאומרים אומרים בקיצור יש אומרים קדוש ויש אומרים ברוך ויש אומרים פסוק אחד כמ"ש על מלאכים ידועים שאומרים כל אחד פסוק אחד מן המזמור הודו לד' כי טוב וכיוצא. והנה לאיש הישראלי הורשה לזמר ולקלס בכל עת וזמן להאריך בכל מיני קילוסין ושירות ותשבחות.

Y se entenderá según lo conocido: que el atributo de Abraham es Jésed (Bondad), como está escrito «Bondad a Abraham» [Mi 7:20], y dijeron nuestros Sabios, de bendita memoria, que hay ángeles que no dicen canto sino una vez por semana, y hay quienes dicen una vez en el jubileo, y lo que dicen lo dicen en forma abreviada: algunos dicen «Santo», otros dicen «Bendito», otros dicen un verso, como está dicho de ciertos ángeles conocidos que cada uno dice un verso del salmo «Den gracias al Eterno, porque es bueno» y semejantes. Y he aquí que al hombre israelita se le permitió cantar y alabar en todo tiempo y momento, extendiéndose en toda clase de alabanzas, cantos y himnos.

ולהבין זה משל למלך שבאו כל עבדיו ושריו לומר הרמנין לפניו ולקלסו והנה לכל אחד ואחד יש זמן ושיעור לקילוסו לפי ערכו וחשיבותו. וכל זה כאשר יש רצון לפני המלך אבל אם פני המלך ח"ו בכעס אזי יראים לקלסו כל עיקר כמ"ש מה לקלס המלך. בשעת זעם. ומחמת חשש זה שהם מסופקים אולי ח"ו המלך בכעס או פן ואולי יכעוס בשביל איזה דבר לכן דרכם לקצר בכל היכולת ותיכף לצאת מאת פני המלך. והנה בבוא בן המלך חביבו ואהובו לקלס המלך הנה הבן אינו חושש לכל זה כי אם אף המלך בכעס כאשר רואה בנו חביבו נכנס שמחה ותענוג לאביו.

Y para comprender esto, [sirve] una parábola: un rey ante quien vinieron todos sus siervos y príncipes a decir loas (harmanín) ante él y a alabarlo; y cada uno tiene un tiempo y una medida para su alabanza, según su rango y su importancia. Y todo esto cuando hay buena voluntad ante el rey; pero si el rostro del rey está, Dios no lo permita, airado, entonces temen alabarlo en absoluto, como está dicho: «¿qué [lugar hay] para alabar al rey en la hora de la ira?». Y por esta preocupación, pues dudan si acaso, Dios no lo permita, el rey está airado, o no sea que se enoje por alguna cosa, por eso su costumbre es abreviar cuanto puedan y salir enseguida de la presencia del rey. Pero cuando viene el hijo del rey, su amado y querido, a alabar al rey, el hijo no se preocupa por nada de esto, pues aun si el rey estuviera airado, cuando ve a su hijo querido, entran alegría y deleite en su padre.^✦

והנה אמרנו בבוא השמחה ואהבה נסתלק הכעס הגם שהוא כך טבעיות מ"מ צריך להבין ענינו. וי"ל שכאשר האהבה והשמחה גוברות וגורמות להכעס והזעם שיעלה למעלה אל שרשו ושם הוא נמתקה כידוע שהדינים אינם נמתקים אלא בשרשם.

Y he aquí que dijimos que al venir la alegría y el amor se retira la ira. Aunque esto es así por naturaleza, aun así hay que entender su asunto. Y hay que decir que cuando el amor y la alegría se fortalecen, hacen que la ira y la furia asciendan arriba hacia su raíz, y allí se endulzan, como es sabido que los juicios no se endulzan sino en su raíz.^✦

וזהו פירוש הפסוק והאלקים נסה את אברהם ר"ל אלקים שהוא הדינין נסה נתעלו ונסתלקו למעלה למעלה ונמתקו. ולמה את אברהם. כלומר מכח האהבה והחסד שהוא אברהם שהוא נמשל לבן מלך.

Y este es el sentido del verso «Y Dios probó a Abraham»: es decir, Elohim, que son los juicios (dinin), «nisá»: se elevaron y se retiraron hacia arriba, arriba, y se endulzaron. ¿Y por qué «a Abraham»? Es decir, por la fuerza del amor y de la bondad, que es Abraham, que se compara con un hijo de rey.^✦

כו ונחזור לענין המשל הנ"ל שאמרנו שהבן קולס בלי שיעור כי הנה יש חיוב על הבן לקלס את אביו עד אין קץ ושיעור מחמת ב' עניינים אחד שהוא אביו ומלכו החיוב מוטל עליו להודות ולהלל ביותר ומה גם שאין לו חשש וכו' עוד על זה גופא יש להלל לאביו המלך שנותן לו רשות כזה לקלסו בלי שיעור שלא נתן רשות כזה לשום שר וטפסר. ועל מה שנותנין איזה יתרון מלעילא שייך לומר בו לשון הודי' כמ"ש בלידת יהודה ותאמר לאה הפעם אודה.

Etc. Y volvamos al asunto de la parábola antedicha, en que dijimos que el hijo alaba sin medida, pues hay obligación sobre el hijo de alabar a su padre sin fin ni medida por dos motivos: uno, que es su padre y su rey, [y] la obligación recae sobre él de agradecer y alabar más; y más aún, que no tiene preocupación, etc. Además, por esto mismo hay que alabar a su padre el rey, que le da tal permiso para alabarlo sin medida, permiso que no dio a ningún príncipe o funcionario. Y por aquello en que se da alguna ventaja desde arriba, corresponde decir en ello expresión de agradecimiento (hodaá), como está dicho en el nacimiento de Judá: «y dijo Lea: esta vez daré gracias (odé)» [Gn 29:35].

ואפשר יהי' הפסוק כך אודה ד' בכל לבי כלומר לבד השבח והקילוס שאני מחויב לקלסו כמצות הבן על האב לבד מזה אודה לו כי ד' בכל לבי. כלומר אהבתו ית' תקוע בלבי זה מורה שגם אהבתי תקוע בלבו כי כמים פ"א פנים ומטעם זה ניתן לי רשות לספר כל נפלאותיך.

Y es posible que el verso sea así: «Daré gracias al Eterno con todo mi corazón»; es decir, aparte de la alabanza y el elogio que estoy obligado a darle, conforme al mandato del hijo hacia el padre, aparte de esto Le daré gracias, porque «con todo mi corazón»: es decir, Su amor, bendito sea, está fijado en mi corazón; esto indica que también mi amor está fijado en Su corazón, pues «como el agua, rostro a rostro» [Pr 27:19], y por este motivo se me dio permiso de contar todas Tus maravillas.

אבל מי ימלל וכו' לכן אספר ר"ל המעט מה שיש ביכולת בידי להודות ולספר יהי' נחשב כאילו ספרתי כל נפלאותיך. כי אין המניעה ממני רק שבלתי אפש' לסיים שבחי' דמרי' עלמא ולספר כל נפלאותיך. כי אין להם שיעור וקץ. לכן מה שאני מספר כלומר המעט שאני מספר יהי' נחשב כאילו הם כל נפלאותיך. כי החיוב מוטל עלי לספר שבחו בלי שיעור מחמת ב' ענינים כן נראה לי:

Pero «¿quién expresará…?», etc. Por eso «contaré»: es decir, lo poco que está en mi poder agradecer y contar será considerado como si hubiera contado todas Tus maravillas. Pues el impedimento no es de mi parte, sino que es imposible terminar las alabanzas del Señor del mundo y contar todas Tus maravillas, porque no tienen medida ni fin. Por eso lo que cuento, es decir, lo poco que cuento, será considerado como si fueran todas Tus maravillas. Pues la obligación recae sobre mí de contar Su alabanza sin medida por dos motivos; así me parece.^✦